פירוש הסולם
ב) ועתה נבאר ענין מספר י"ג. ודע, כי מספר זה נתחדש ויצא בעולם התיקון בסוד תיקון הפרצוף. כי אין בכל פרצוף שבאבי"ע דתיקון רק ג' כלים שהם : בינה, ז"א, מלכות, וחסרים להם הכלים דכתר חכמה, והאורות דכתר חכמה נתלבשו תוך הכלי דבינה, וזהו בדרך כלל. אמנם בדרך פרט יש בכל ספירה ג' כלים אלו ואפילו בכתר חכמה, שיש ג' כלים בינה זו"ן בכתר, וכן יש בינה ז"א ונוקבא בחכמה. וכן יש בינה זו"ן בבינה וכו' באופן שכלי דכתר וחכמה חסרה בכל הספירות, ובינה וז"א ונוקבא יש בכל הספירות.
ואלו ג' הכלים בינה וז"א ומלכות מתחלקים לע"ס באופן זה : כי בכל אחד מהם יש ג' קוין, שהם : ימין, שמאל, אמצע. ג' הקוין שבבינה נעשו לחב"ד, ג' קוין שבז"א נעשו לחג"ת, וג' קוי המלכות נעשו לנה"י, ועם המלכות הכוללתם הם ע"ס. ובדרך זה יש בכל פרצוף עשר ספירות חב"ד, חג"ת, נהי"ם.
ונודע, שאין בראש דא"א דאצילות אלא ב' ספירות כתר וחכמה, הנק' כתרא וחכמה סתימתה,
והבינה שלו יצאה מראש דא"א ונעשתה לבחינת גוף, דהיינו רק ו"ק בחוסר המוחין דראש. שז"ס אבא הוציא את אמא לחוץ ומסבה זו נחלקה הבינה לב' בחינות : ג"ר, וז"ת.
והוא מטעם, כי הפגם דחסרון מוחין דראש אינו פוגע כלל בג"ר דבינה, להיותה רק אור חסדים מעצם מהותה בע"ס דאו"י (
עי' בפתיחה לחכמת הקבלה אות ה') ובאור הזה אין שום שינוי בין היותו בראש לבין היותו בגוף, כי הוא מאיר תמיד בשוה, וע"כ גם יציאת הבינה לחוץ מראש, אינה ממעטתה מבחי' ג"ר ומוחין דראש, ולפיכך נבדלו ג"ר דבינה בפני עצמן, ונעשו לפרצופי או"א עילאין, הנחשבות לבהי' ג"ר, אע"פ שהם עומדים כבר מפה ולמטה דא"א.
אבל הז"ת דבינה, שאינן עצם הבינה, אלא הן מבחי' התכללות הזו"ן בבינה, הנה הן צריכות גם להארת חכמה, בכדי להשפיע לזו"ן, ולכן הן הסובלות מן הפגם הזה, דיציאת בינה מראש א"א, כי נעשו בזה למחוסרי חכמה, וע"כ הן נבחנות עתה לבחינת ו"ק וגוף בחסרון המוחין דראש. ומסבת הפגם הזה נבדלו מג"ר דבינה ונעשו לפרצוף נבדל, הנק' ישראל סבא ותבונה.
והנה נתבאר, שמפאת יציאת הבינה מראש דא"א, נעשו בה ב' בחי' נבדלות זו מזו, שהן : ג"ר בפ"ע, וז"ת בפ"ע. ונמצא משום זה, כי נתוספו ג' ספירות בפרצוף, כי עתה ג' קוין שבג"ר דבינה נחשבו לחב"ד, וג' קוין שבז"ת דבינה נחשבו לחג"ת עלאין. וג' קוין שבז"א נחשבו לחג"ת תתאין, וג' קוין שבמלכות לנה"י, ועם המלכות הכוללתם הרי הם י"ג ספירות. הרי שיציאת הבינה מהראש גורמת מספר י"ג ספירות בפרצוף, מפני שנעשו חג"ת כפולים בפרצוף.
אמנם אין זה קביעות, כי ע"י העלאת מ"ן מהתחתונים נמשכת הארה מע"ב ס"ג דא"ק, שהארה זו מחזירה את הבינה לראש דא"א, (
עי' בפתיחה לחכמת הקבלה אות פ"ד) ואז יכולות הז"ת דבינה לקבל חכמה מא"א ולהשפיע לבנים שהם זו"ן.
ונבחן שעיקר יציאת הבינה מראש דא"א בתחלה, לא היתה אלא להשפיע הארת החכמה לזו"ן, כי אם לא היתה היציאה לא היתה שום מציאות להמשיך הארת החכמה לזו"ן. (
כמ"ש בבראשית א' דף ז' ד"ה וכבר) הרי שאלו ג' הספירות שנתוספו בסבת יציאת הבינה לחוץ אינן אלא הכנה והכשרה להמשכת מוחין דחכמה לזו"ן, שהם ז' ימי בראשית. ולפיכך נבחן מספר י"ג בכל מקום שהוא, לבחי' המשכת חכמה אל הזו"ן.
ועם זה יתבאר לך ההבחן מה' ספירות למספר י"ג ספירות. כי ה' ספירות מורות שאין בהן אלא אור חסדים. שהם רק ה' חסדים. אבל י"ג מורה על המשכת הארת החכמה, בכח ג' ספירות חג"ת עילאין שנתוספו מחמת יציאת הבינה לחוץ כמבואר.
