תוכן

ב) וצריך לידע, למה האזכרות והבתים הם רמוזים בשמות אהי"ה, ולא כן הפרשיות. גם נבאר שאר כונות וטעמים. והענין, דע כי ג' בחי' היו אל ז"א, א' הוא בסוד העיבור ראשון. והג' הוא עיבור השני. אמנם בחי' האמצעית, אינה בסוד עיבור. ולכן העיבור הראשון והאחרון רמוזים בשם אהי"ה, כי ביאור שם זה מורה, דאיהו זמין לאולדה, כנזכר בזוהר פרשת אחרי מות דף ס"ה ע"ב, אהי"ה זמין להמשכא ולאולדה כולא. ופירוש הדבר: כי בהיות הז"א במעי אימא, היה ו' זעירא בבחי' תלת כלילן בתלת, והמלכות היתה אז עמו בבחי' פסיעה לבר, נקודה בסוף אות ו'. והנה כל אחד מאותם התלת, היה כלול מן ו', שהם ו"ק, והמלכות שבסופה. והנה תלת זמנין ז', הרי הם כ"א, כנגד כ"א אזכרות. ולפי ששם היו במעי אימא, והיו יותר מעולים וזכים בבחי' מוחין, להיותם תוך הבינה, ולכן הם נרמזים בסוד כ"א אזכרות. ואחר שנולד ויצא לחוץ, אז לא היה בסוד עיבור, אלא שנתפשטו אל ששה קצוות שלימים, והמלכות היתה שביעית להם, ואז המלכות לוקחת ב' מוחין לבד כנודע, ולוקחתם מן הו"ק, והד' מן הו' נשארו אל הז"א, וכנגדם הם ד' פרשיות, כנגד שם הוי"ה, ואם היה בסוד עיבור היו שם אהי"ה כנ"ל.