תוכן

ב) כבר ידעת, כי בשם מ"ה שהוא סוד החסדים, בו ג' אלפין. וכל אל"ף בחינת אור. ולזה בשם ס"ג שבאמא, א' בין ב' ווי"ן, לרמז החסדים שבבינה. ומשם מתפשטין לג' אלפין שבז"א, בדת"י. וגם הם ג' אלפין: א', כשהם החסדים בדעת, ביסוד אמא. וא', כשמתפשטין בז"א. וא', כשחוזרין ומתקבצין ביסוד ז"א. וז"ס ג' ספרים, שעשה שלמה המלך ע"ה: שה"ש, קהלת, משלי, שהם חג"ת. ולפי שב"ח שבחו"ג מכוסים, ות"ת נ"ה לבד מגולים, לכן אמר וידבר ג' אלפים משל, נגד ג' אלפים, ג' חסדים בשלש מגולים, שהוא ת"ת נ"ה, ששם מתגלין. והנה כשהם בחסד, הם א'. וכשמתפשטין, הם חמשה. וכשהם מתקבצין, נעשים כולם אחד, ונכללין בא'. וזהו ויהי שירה: שיר ה', כשהם בחסד חמשה כשמתפשטין. ואלף, כשהם מתקבצין ביסוד, נעשו כולם בחינת א'. וז"ס שיר השירים, שיש בו ה' תיבות, (דשירים ב') נגד ה"ח. ושלמה המלך ע"ה, מלך שהשלום שלו, והוא יסוד, ה"ח המתקבצין בו. ולהיות שב' מכוסים, אלא ג' לבד מגולין, לכן אמר ג' אלפים מש"ל. מ' בחסד, ש' בגבורה, ל' בת"ת. והראש דלמד באמא, מגדל הפורח באויר. וכשיש זווג, לוקח כל ה"ח דאבא בגלוי. וזהו שיר ה'שירים, ה"ח. ויהי שירו חמשה ואלף: הנה ה"ח, הם ה'. והם מצוירין בציור אל"ף, ב' יודין חו"ג, והוא"ו עקומה ג' יודין, כדי שיהיו היודין זו כנגד זו, וז"ש חמשה ואלף, שהחו"ג הם מתעלים ומצוירים באלף.