תוכן

ב) אלא, להיות כי יש בתורה נגלה ונסתר, היינו פשט וסוד, והסוד אין ראוי לכל אדם, רק לאנשים אשר הם כמלאכים. ופשט, ראוי להמון עם. ועל חלק הסוד אמרו המלאכים, כשרצה הקב"ה לתת תורה לישראל, מה אדירות יש לשמך, שהיא התורה, שכולה שמותיו של הקב"ה. וזה חלק הסוד שבה בארץ, וזהו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תנה הודך על השמים, היינו הסוד. והם לא ידעו, שכיון שהפשט לא היה ראוי להם, כי אין בהם מיתה, ולכן ניתנה לאדם וז"ש, האזינו השמים, שהם אנשים צדיקים הקדושים אשר בארץ המה, דומים למלאכים היושבים בשמים, האזינו חלק הסוד, שאין דבר זה נאמר בקול רם, אלא מן הפה לאזן, וזהו לשון האזינו דקאמר, ואליהם דיבר חלק הסוד שקשה הבנתו. וז"ש, ואדברה, לשון קושי, כמ"ש דיבר האיש וכו'. ולשון אמירה, אמר לנשים, ר"ל לאנשים הדומים לנשים, שהוא המון עם. וז"ש, כה תאמר, לשון אמירה, היינו הפשט שהוא נקל להבינו לבית יעקב, שהם המון העם. ותגיד לבני ישראל, דברים הקשים כגידים להבינם, דלאו כל מוחא סביל דא, ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול, שהוא חלק הסוד, לבני ישראל שהם קדושים. וארז"ל, דלשון הגדה, הוא לשון גידים, יען כי יש במלת ותגיד י' יתירה, שהוא לשון גיד, ואינו חסר, כמו והגד לעמי פשעם. ולזה דיבר משה לנוכח, האזינו ואדברה, שאתם ראוים לדבר עמכם. ואמר ואדברה, יחס הדיבור אליו, כי להיותו חלק הסוד, יחסו אליו, שהוא המדבר מקירות לבו. אבל חלק הפשט שהוא להמון עם, דבר שלא לנוכח, ותשמע הארץ אמרי פי, כלומר העם שהוא עם הארץ, אמרי, שהוא קל להבין. ואמר פי, שלא ייחסו אליו כי מן השפה ולחוץ, הוא מפיו לבד יוצאין הדברים, ולא מלבו.