תוכן

ב) קשה, מאי ואתה דבר, משא"כ בכל הדברות ועוד כי בדברות ראשונות אמר זכור, ולא אמר כאשר צוך ה', ובשניות אמר, כאשר צוך. וכן בכיבוד אב ואם, בשניות אמר כאשר צוך למען ייטב לך, משא"כ בראשונות. והענין, כי מציאות מצות שבת וכיבוד אב ואם הכל אחד, כי זהו כיבוד אב ואם דגופא, וזה כיבוד או"א דנפשא, שהם זו"נ. וז"ס את שבתותי תשמרו: ב' שבתות, שהם ת"ת ומלכות. ובענין שבת, יש ב' מיני שביתה, א' ממלאכה, כי בזה גם האדם חפץ בצווי זה, כי הוא נח ושובת מן היגיעה. ב' לשומרו בכל פרטות, כדי לקיים מצות הש"י לבד. וכבר ידעת משארז"ל על ​ישמח משה, כי שאל מפרעה במצרים, שיניח לישראל שישבתו ביום השבת, ויעשו ו' ימים. והודה לו פרעה, כדי שיהיה להם בשאר ימי שבוע כח לעשות מלאכה, וישראל שמחו בזה. וז"ש, ואתה דבר, אתה שאמרת להם בחינת השביתה ממלאכה לתועלתם, שישבתו וינוחו מיגיעם, חזור אתה ודבר להם, מעתה לא יעשו כן, לשמור שבת לתועלתם, רק להיותו מצוה ממני. וזהו אך מיעוטא, שלא יקיימו מטעם אחר, רק להיותם שבתותי מצווים ממני, כי אות היא לדעת כי אני ה' מקדשכם, ולא לנוח מעבודה. וכבר ביארנו ב' שבתותי, שהוא ת"ת ומלכות. ובדברות ראשונות אמר זכור ולא כאשר צוך, והכוונה לטעם הא' לנוח מהעבודה, וביאר להם שהיא מצוה שהדעת גוזרה. ובשניות ביאר טעם הב', שהוא מחמת מצות הש"י, וזהו כאשר צוך, ולתכלית זה צריך שישמור השבת.