תוכן

ב) ונבאר עתה ענין דפק האדם, שבו מתגלים חלאי האדם, דע, כי הלא אדם עליון הוא ז"א, וכבר נתבאר בסוד כולם בחכמה עשית, כי אבא עילאה הוא חיות אצילות. וכשאור עליון דא"ס מתפשט בעולם אצילות, הוא מתלבש תוך אבא, ומתעלם בתוכו, ואז אבא מתפשט בכל אצילות עד סופו, ובו מוצנע החיות ונעלם בו, וע"י שואבים חיות עליוני של א"ס, ומחיה את כל עולם אצילות, וז"ס כולם בחכמה עשית. והנה החכמה, הוא מתפשט בסוד הוורידים של אדם חיוני של האדם ודפיקות, ובתוך אותם הדפקות גנוז ונעלם החיות דא"ס המחיה את כולם, באופן כי הדפק בעצמו שהוא וריד, הוא אבא, והחיות שבתוכו, הוא אור הא"ס וחיותו. וכבר ידעת, כי במחשבה אתבריר הש"ך ניצוצין, והפסולת נדחה לבר מגו הטוב. ולכן סוד הדם הטוב וחיות הנאה, הוא מסתלק ומתעלם בדפק. ודם הרע יוצא לחוץ, ואז צריך הקזה להוציא לחוץ. (ואמנם לפעמים מחמת העונות, אין יכולת במחשבה לברר ולדחות הקליפה, ואז צריך הקזה להוציא לחוץ).