תוכן
ב) ואמנם ו' חדשים, מניסן ועד תשרי, הם ו"ק הנקבה. ונמצא כי אלול, הוא חוטמא של הנקבה, ותשרי הוא פה של הנקבה, וגולגולת הזכר. ואמנם נודע, כי ר"ה אז הוא זמן שמאלו תחת לראשי, בתוס' ל', כנזכר בס"ה. והענין הוא, כי יש ב' פסוק בשיר השירים, הא' הוא שמאלו תחת ראשי. והב' הוא, שמאלו תחת לראשי. והנה פסוק הא', נאמר על זמן ר"ה, כי הנה אז הוא הענין החיבוק. ואמנם בימי החול, עומדים איהו יעקב בנצח דז"א, ואיהי רחל בהוד דז"א. ונמצא, כי שמאלו של ז"א, שהיא גבורות שבו, עומדת למעלה מראשה של רחל, העומדת בהוד. אבל
בר"ה, עולים ב' יעקב ורחל, ועומדים בגבורה דז"א, שהוא שמאלו, כמבואר אצלנו בסוד תפלת ר"ה בעליתה וא"כ עתה יכול ז"א לחבק לרחל, ולהשים שמאלו תחת ראשה ממש, כי עד שם עלתה ראשה, ולא גופא, ואינו יכול לחבק גופא, ועל זה נאמר שמאלו תחת ראשי ממש. אבל הפסוק הב', נאמר על החיבוק, הנעשה בשבת ויו"ט, כי אז זו"ן הם שווים בקומתם ממש, וראשם שוים, ואז הוא חיבוק יותר שלם, כי שמאלו מחבק את השמאל שבה ממש, ולא ראשה כמו ביום ר"ה. וזמ"ש תחת לראשי, כלומר: תחת שמאלי, אשר שם היה בר"ה בחי' ראשי עצמה. אבל עתה אינו מקום ראשי, אלא מקום שמאלי. וזמ"ש לראשי, בתוספת ל', כלומר תחת המקום שהיה שם ראשי תחילה בזמן הבריאה, שאז יצא ראש הנקבה כנגד החזה של הזכר, בין חסד לגבורה ב' זרועות. גם אותיות לראשי, הם ישראל, לרמוז כי החיבוק הזה אינו מיעקב, אלא מז"א עצמו, הנקרא ישראל.
