תוכן
ב) ועתה נבאר ענין הטלית וענין הציציות.
דע, כי מרישא דא"א, נמשך חד קוצא דשערי, דתליא עד רישא דז"א, כנזכר באדרת נשא בדקכ"ט ע"א וקל"א ע"ב, והנה הוא מאיר במוחין דז"א, ומוציא הארתם לחוץ כנודע.
וגם בז"א נמשך מן רישיה חד קוצא דשערי, ותליא עד רישא דנוקבא וקוצא דשערי דא"א, הם שערות לבנות. ושל ז"א, הם שערות שחורות, כנזכר באדרת נשא בדקמ"ח ע"ב,
ושם בפרשת שלח לך ביאורו, דאית ציץ ואית ציצית, כי ציץ הוא דכורא, והוא קוצא דשערי דא"א, ונקרא ציץ דכורא, משום דאתפשט עד רישא דז"א, דהוי דכורא. אבל קוצא דשערי דז"א, אקרי ציצית נקבה, משום דאתפשט עד רישא דנוקבא.
ונמצא כי ב' ציץ וציצית, נקראים כך, על שם ויקחני בציצית ראשי, שהם בחינת השערות.
