תוכן

ב) שם. כי נר מצוה ותורה אור וכו'. כבר ידעת, כי נ"ר הוא סוד ג' ייחודים העליונים, שהם: הוי"ה אהי"ה, הוי"ה אל"הים, הוי"ה אדנ"י. וכולם הם בגימטריא נ"ר. גם דע, כי סוד נ"ר הם רמ"ח איברי המלכות, כי נכללת בתרין דרועין דמלכא, ואז נקראת נ"ר, כנז' בזוהר. ואמנם ב' נרות אלו שהם בינה ומלכות, כי בשניהם שייך סוד זה הנ"ר. והנה בנ"ר יש בו ד' מיני שלהביות, כנגד ד' אותיות השם כנזכר בפרשת בראשית. והנה, ב' אורות אחרונים הסמוכים אל הפתילה, הם מושגות, אך שנים העליונות אינם מושגות עניינם ומהותם. ואמנם, לכן ד' שלהביות הנר נקרא מצוה, כי הוא סוד הוי"ה כנז' בתיקונים. כי מ"צ, בא"ת ב"ש י"ה, וב' אותיות ו"ה הם גלויות, אך אותיות י"ה הם נעלמות באותיות מ"צ, וזהו כי נ"ר מצוה. והנה ב"פ נ"ר, שהם בינה ומלכות, עולים בגימטריא ת"ק, והוא סוד הנעלם, המלוי של שם שד"י, שהוא עולה ת"ק, שהם אותיות: י"ן ל"ת ו"ד. ואמנם אותיות שד"י עצמם, הם סוד שתי שמות אהי"ה, א' בההי"ן וא' ביודי"ן. והם בגימטריא שי"ב, ועם שני שמות הרי שד"י. וסוד זה, רומז בפסוק בין שד"י ילין. ואמנם הרמז לזה. לרמוז כי כל חיבורים וזיווגים אלו הם ע"י היסוד, הנקרא שד"י, בין למעלה בין למטה, בבינה ובמלכות. ואמנם שד"י שבבינה הוא רפה, ושד"י שבמלכות יש בו דגש, ולכן בין שדי ילין רמז אל הבינה, ולכן הוא רפה.