תוכן

ב) פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד וכו'. דע, כי פז"ר ע"ה עולה רפ"ח, לא יש כח להעלות מן הרפ"ח שנפלו, אלא מי שעושה עצמו לפניו ית' עני. וז"ש נתן לאביונים, למי שהוא עני נותן להעלותם. וזה בתנאי שיהיה בו מדת הצדקה, שאם אין בו מדה זו, גם לא יעשו עמו צדקה. ואף שיהיו בו מצות אחרות, כיון שעבירה מכבה מצוה, אבל אין עבירה מכבה צדקה, כמו שאינה מכבה תורה, כי הכל אחד. ואם תרד נשמתו להעלות מן הרפ"ח, אם לא יהיה בו צדקה, אף אם יהיו בו מצות אחרות, אפשר שלא די לו, שלא תעלה מן הרפ"ח אלא היא. גם היא יתאחזו בה, ותשאר אף היא שם. אבל בשיש בו מדה זו, צדקתו עומדת לעד כנזכר, שאין עבירה מכבה צדקה, אלא עומדת לעד. קרנו תרום בכבוד, כי לא לבדה תעלה ותרום למעלה, אלא אף תעלה עמה מן הרפ"ח, והיינו בכבוד.