תוכן

ב) אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה. פירוש, דע, למה אני בטוח שהקב"ה יפדה נפשי מיד שאול, לפי שאני משים יום המות לנגדי תמיד, וזהו כי יקחני סלה, זוכר אני סלה יום שיקחני מן העולם, ובזה אני מתעורר לשוב תמיד, ועכ"ז אני מתפלל שיפדה נפשי מיד שאול וכן יתבאר מי גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול סלה. ירצה, תדע מי הוא שיזכה שלא ימות, ופירש, שלא יראה פני מלאך המות, כי אם ימות בנשיקה. ועליו יחיה, כלומר, יצא מעה"ז כמי שהולך לבית אחרת, והוא בחיים, כי כן הצדיקים במיתתם קרוין חיים. זה הוא מי שימלט נפשו מיד שאול סלה, שבכל יום מפשפש במעשיו, וזוכר יום המיתה ושב לקונו. ולזה נקט לשון גבר, לומר שכובש את יצרו וגובר עליו, וזה נקרא גבור, שנאמר טוב ארך אפים מגבור. וזהו מאמר רז"ל שאמרו, על כן יאמרו המושלים, הם המושלים ביצרם והם ניצולין ממנו, וזוכין לחיי העה"ב.