תוכן

ב) ה' בהשמים חסדך אמונתך עד שחקים. פירוש, ה' שהוא זעיר, נתפשטו בו כל בחינות של שמים, דהיינו ה' חסדים. ז"ש בהשמים חסדך, עד הוד. ולא ביסוד, דיסוד אין לו חלק לבד, לפי שנקרא עני, אבל הוא נוטל מכולם. וז"ס וילקט יוסף את כל הכסף, דהיינו חסד, ולפיכך נקרא כל. וכשהמלכות נוטלת אותם מהיסוד, אז נקראת כלה, לפי שהיא יש לה ה' שלה, ולקחה החמשים עמה שלקח יסוד, זהו כל"ה. אמונתך עד שחקים, פירוש, כי ה' של אימא, דהיינו אמונתך שהיא אימא, נתפשטו עד שחקים, דהיינו נו"ה. ובענין זה תבין ג"כ מש"ה מי מדד בשעלו מים, פירוש, מי, דהיינו בוצינא דקרדינותא שהיא קו המדה, מדד בשעלו, והוציא מים שהוא החסד. ושמים הוא אש ומים, דהיינו גבורה. ולפיכך קדם ש' בשמים, וזהו בזרת תכן. דזרת גבורה היא. וכל בשליש עפר הארץ, שהוציא המלכות בשליש האמצעי מכוון ע"י, וזהו וכל בשליש עפר הארץ, דהיינו מלכות הנקראת עפר. ושקל בפלס הרים, לרמוז מה שנזכר בתיקונים, והיינו ה' אלפים של אור שבפרשת בראשית. והענין הוא, שהחכמה יש בה ה' חסדים, ובבינה ה' גבורות. וכשבא הדעת, אז הוא נוטל הה' חסדים מאבא. וזהו סוד מ"ש רז"ל שהאב מזריע לובן שממנו החסדים, ואימא אודם, דהיינו הגבורות. ולפיכך נוטל מהאם הה' גבורות, שהוא הבן הבכור שנוטל פי שנים, חלק האב והאם. והוא יורש את הכל, דברא ירית, ברתא לא ירית. וז"ש בזוהר, דנטיל תרין עטרין דהוו גניזין בגווייהו. ואחסינו לבן, דהיינו הה' חסדים וה' גבורות, שהם גנוזים בתוך או"א, וכשנוטל אותם הדעת, הוא מחלק אותם.