תוכן

ב) ונחזור לענין הטלת הזוהמא, ועירב הטוב והרע הוא עירוב שבעים אומות, כי סמא"ל היא מלך על שבעים שרים, ומיכאל על שבעים סנהדרין שבעים נפש לבית יעקב, ומכאן תבין, טעם שאחר שבעה ימים ולילה אחת צריך למול הבן, כסוד פסוק (תהלים צ') ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, ובסיבת מה קורעין גזר דין של שבעים שנה. ודע, כי לכל שנה יש שר אחד, ואין רשות לאחד לעבור בתחום חבירו, וזהו הסיבה שאין מעשרין מישן על החדש, כי אם כל אחד בשנתו, וג"כ לעשות תשובה בכל שנה באותה שנה, כי אין תשובת שנה זו מועלה לשנה אחרת. וז"ס קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, שהוא ברשותם, והקב"ה חס עליו וקורעו, אבל כשיגיע אדם לשמונים שנה אין להם רשות עליו, וז"ש ואם בגבורות שמונים שנה, שנתגבר עשרה שנים יותר עליונים מהם, ולכן אמר הכתוב וכיום השמיני ימול, שיצא משליטת השביעיות ובא לשמיני.