תוכן

ב) שמעתי מהרב חיים ויטאל זלה"ה, שהענין הוא שרובם אשר באו עם יוסף לקבור את אביו. היו חכמי פרעה ויועציו וחרטומיו, וכל עוד שהיה יעקב במצרים חשבו שלא יצא משם זרעו, וכשראו שיעקב אביהם הוציאוהו משם אז רעדה אחזתם, שאמרו גם בניו עתידים לצאת ממצרים בזכותו. ועתה בעברם הירדן, ראו את כל זאת, וראו מה שעתידים לעשות במצרים והמכות, וגם שיקרע הירדן בפניהם, והכל יהיה בזכות יעקב, לכן בעברם הירדן אמרו עתה שאביהם בארץ ישראל קבור, יתפלל על הצלת בניו, ולכן ויספדו שם מספד גדול, על אשר עתיד לארע להם לזה עשו שם מספד גדול. גם וירא יושב הארץ הכנעני, ראה שבזכות יעקב ינחלו ישראל ארצם, ועתידים ישראל להיות יושב הארץ במקומה, רעדה אחזתם. ומה עשו. ויאמרו אבל כבר זה למצרים, כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים. ולחזק הענין ביותר, על כן קרא שמה אבל מצרים, אעפ"י שראו שעתידים שיתגרשו מפניהם.