תוכן

ב) צריך לדעת למה מכנה הכתוב מציאות החן בעינים, ולא באוזן ולא בשאר איברים, ומהוא ענין מציאות החן הזה. אמנם דע, כי עי"ן עולה ק"ל, והוא שם הוי"ה מלא, פשוט כפול משולש מרובע, עולה ק"ל, וזהו בחינת העין העליון. ולפי שבזה העין יש עבים, וזש"ה (איוב כ"ב י"ד) עבים סתר לו ולא יראה, ולתקן ראיית העין צריך להסיר הע"ב מהק"ל, והע"ב הזה הוא ד' אותיות הוי"ה, פשוט כפול משולש מרובע, ונשאר המלוי מריבוע שעולה ח"ן. וזמ"ש ונח מצא ח"ן, מצא עולה ק"ל, מצא בו החן שהוא המלוי כמו שבארנו. וזהו בעיני ה' וזה בעינים, כמו שביארנו. וכן מצינו החן הזה מכונה ליוסף, שנאמר (בראשית ט"ל) ויתן חנו, (שם ט"ל כ"ב) וימצא יוסף חן. פי' כי יוסף הוא ביסוד, והזווג תלוי בעינים, שאחז"ל, נוטלת מאור עיניו של אדם, ולזה יוסף שהוא המזווג, צריך לקחת החן הזה שהוא האור מעינים, ונח שהוא ביסוד ג"כ, מצא חן בעינים, ולקח אותו האור לזווגו. הרי מצינו החן שהוא בעינים, ושהוא ראוי לנח. ופירוש החן הזה הוא, כי במלוי שם הוי"ה דמ"ה יש בו ג' אלפי"ן, והא' היא בחינת אור, והיא בחינת הה' חסדים, והם ג' אלפי"ן שמתפשטים החסדים בג' מקומות: בראש ובגוף וביסוד, ולזה בשם ס"ג שבאימא האלף בין שני ווי"ן, שהם החסדים שבבינה, ומשם מתפשטים לג' אלפי"ן שבז"א, שהם בדעת ובת"ת וביסוד. או הם בחינתם כשהם באימא ביסוד שלה, ובזעיר שהוא מהלך עץ החיים ת"ק שנה, וחוזרים ומתקבצים ביסוד. וזש"ה (מ"א ה' י"ב) וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו, (א"ה מס' שלפני היה כתיב שירה בה', ואני תקנתיו שירו בו', כי כן הוא בפסוק, ומ'יש לקמן שירו שיר ה' שהם החסדים וכו', נ"ל שדורש תיבת חמשה שבפסוק וא"ש את"ם והי"ב) חמשה ואלף וכו'.