תוכן

ב) ונחזור לענין. כי הנחש נתהווה מסוספיתא דדהבא, מאות ן' דא, כמו שנבאר בעולם העשיה בע"ה. ואותם כחות הדינים שהיו דבוקים בזו"ן, להיותם תאבים ליטהר ולהתקדש, וכבר הופרדו והושלכו למטה, ולא מצאו מנוח כי אם בנחש הזה, ובכח אלו הדינים נתקנא הנחש באדם בסיבת חוה, והטיל בה זוהמא, ואח"כ השיאה לאכול הפרי. וכשראתה שהיא נפלה ברשת יצה"ר, בקשה להפיל גם לאדם, ונתנה לו ואכל, דכתיב ותתן גם לאישה עמה. פירוש לדעתה בלבד, ואחר שאכל בלתי ידיעתו, חזר ואכל בידיעתו וברצונו, לפי שתכף שלט בו יצה"ר. ואוכל שאכל, אותם הה' גבורות שהיו ממותקים בה' חסדים חזרו לתקפם, וכשנכנס הפרי בבטנו מיד נתהוו בו יצה"ר, והיא האכילה ג"כ לכל בעל חי, ונפלו כלם ברשתה, חוץ מעוף אחד ששמו חול, דכתיב (איוב כ"ח י"ט) וכחול ארבה ימים.