תוכן

ב) וז"ל, שלח ליה ר' אבא בר זבדא למרי בר מר, בעי מיניה מרב הונא, הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, צריך להעלות לו שכר, או לא. הכונה היא, כי יש ב' מיני זווגים בחצר, שהיא מדת המלכות. אם זווג בזמן שבית המקדש קיים, וזה זווג גמור, נעשה ע"י תפארת ויסוד, שהם ב' ווין, חבירים זה עם זה. או זווג בימי הגלות, שנעשה ע"י יסוד לבדו, שלא מדעתו. פירוש: שלא מדעת ו', שהוא התפארת. כי זווג שבזמן הגלות, הוא מזרע היסוד, הנכנס במלכות שהוא חצר כדאמרן. ומצמיח עץ כל פרי אשר זרעו בו. והזרע עצמו חוזר ונופל לארץ העליונה, וחוזר וצומח מעצמו. וזה נמשך מצד היסוד, כד"א אור זרוע לצדיק דייקא.