תוכן

ב) שם פ"ד דף מ"ח ע"א, וז"ל, ת"ק סבר, כי אמרינן עולה עמו ואינה יורדת כו'. פי': כי הנה בהיות זו"ן בסוד העיבור באימא, היה ז"א בבחי' תכ"ב, והמלכות היתה תחתיו בחי' ד'. וכאשר נולדו, וינקו משדי אימא, בשתי שנים דיניקה הגדילו. וז"א נתפשט, ונתגלו שש קצוותיו שלימים. ואז המלכות לא נשארה תחת כל הו"ק כבתחילה אמנם עלתה עמו כפי עליתו. כי כיון שחג"ת שלו נתפשטו, ויצאו מתוך הנה"י שהיו כלולים בתוכם, נשארה הנקבה דבוקה בסוף הג' ספירות, בספירת הת"ת, ועלתה עמו בעלייתו, והיתה בסוף הת"ת, כנודע כי יש אל נוק' דז"א בחי' אחרת למעלה, אצל הת"ת דז"א, עם היות עתה מציאותה למטה תחת היסוד. ואחר כך בזמן הגדלות, שחזר ז"א להגדיל עוד, ונתוספו בו המוחין שהם חב"ד. ונתבאר אצלינו, כי החג"ת שלו נתעלו, ונתהוו בבחי' חב"ד, והנה"י נעשו בחי' חג"ת. ואז עלתה גם היא מהת"ת שנתעלה בסוד הדעת כנזכר, וגם היא יש לה בחינה אחרת במקום הדעת, והיא סוד ד' רבתי דאחד, והיא בחי' קשר של תפילין של ראש. והרי איך לעולם היא עולה עמו, ואינה יורדת כשהוא עולה.