תוכן

ב) שם בגמרא פ"ה דף נ"ד ע"ב, וז"ל, ר' פרידא הוה ליה ההוא תלמידא, דהוה תני ליה ת' זימני כו', נפקא בת קלא ואמרה ליה, ניחא לך דליספו לך ת' שני, או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי. אמר, דנזכי אנא ודרי לעלמא דאתי. א"ל הקב"ה, תנו לו זו וזו כו'. וזה פלא עצום, שלא מצינו שכר גדול כזה, אפילו למשה רבינו ע"ה, על כל שבחיו העצומים, שיזכו כל הדור ההוא שלו, שאין דור פחות מס' רבוא לעה"ב, וכבר אמרו בסנהדרין דור המדבר אין לו חלק לעוה"ב, והם דורו של משה. וסוד הענין הוא, כמו שהודעתיך, כי כל הנשמות, מתחלקות לס' רבוא שרשים, מחולפים זה מזה, ובכל ס' רבוא נצוצות נשמות. והנה כל הנצוצות שתלויים בשרשם, בשורש נשמת ר' פרידא, נקראים בני דורו. אף עפ"י שאין כלם נמצאים יחד עמו בזמן אחד, אלא מיום בריאת הנשמות, עד לעת"ל, כל אחד מתגלגל בזמן הראוי לו, עד שנשלם להתקן. והנה בקצת שרשים יארע, שאיזה ניצוץ נשמה פרטית, תלך לאבוד, שנשארת בתכלית סיום הצרוף והזקוק, בסיגים האחרונים, ואינה יכולה להצטרף, מרוב דקותה, ורבוי הסגים. אשר עליה נאמר, ויצאו וראו בפגרי האנשים כו'. ולכן הבטיחו השי"ת, שבכל ניצוצי הנשמות שבשרש ר' פרידא, כלם יתוקנו ע"י הגלגולים, ולא ישאר אפילו אחד מהם שיאבד ח"ו, וזה בזכותו, כי אם השורש טוב, כל ענפיו נתקנים.