תוכן

ב) בפרשת אחרי מות, בדף ע"ט ע"א, וז"ל, תאנא כתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה. תני ר' יהודה, דרא דרשב"י שארי בגויה, כולהו זכאין חסידין, כולהו דחלי חטאה נינהו, שכינתא שרייא בינייהו, מה דלית כן בדרין אחרנין. בגיני כך מלין אינון מתפרשן, ולא אתטמראן. בדרין אחרנין לאו הכי, ומילין דרזי עלאה לא יכלין לגלאה, ואינון דידעין מסתפי. דר' שמעון כד הוה אמר רזא דהאי קרא, חברייא כולהו עינוי נבעין דמעין, וכולהו מילין דאמר הוו בעינייהו גליין, כמה דכתיב, פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות. דיומא חד שאיל ר' ייסא ואמר, ביעא דקושטא, ס"א דקוסטא, דנפקא מעופא דשריא, ס"א ושדי, בנורא ואתבקעא לארבע סטרין. תרין סלקין מנייהו, וחד מאיך, וחד ברביעא, ס"א נביע נביעא, דימא רבא. אמר ר' אבא, עבדת קמיה דר"ש, קדש חול, דהא כתיב פה אל פה אדבר בו. א"ל ר"ש, עד לא יתבקע ביעא, תסתלק מעלמא. וכך הוה באדרא דר' שמעון.