זהר

ב) ות"ח, שמשא אע"ג דנהיר לכל עלמא, מטלנוי בתרין סטרין אינון, כד"א הולך אל דרום וסובב אל צפון, בגין דדא ימינא, ודא שמאלא. ונגיד ונפיק כל יומא מסטרא דמזרח, ואזיל לסטרא דדרום, ולבתר לסטרא דצפון ומסטרא דצפון, לסטרא דמערב, וכדין שמשא אתכניש, ואזיל לגבי מערב. נפיק ממזרח: דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע. ואזיל למערב: דכתיב וילך חרנה.

פירוש הסולם

ב) ות"ח שמשא וכו': ובוא וראה. השמש, אף על פי שמאיר לכל העולם, נסיעותיו הן רק בב' צדדים, כמו שאתה אומר, ​הולך אל דרום וסובב אל צפון. משום שדרום הוא קו ימין וצפון הוא קו שמאל, ונמשך ויוצא השמש בכל יום מצד מזרח, שהוא בחינתו עצמו תפארת, והולך לצד דרום, לקו ימין, חסד, ואחר כך סובב לצד צפון לקו שמאל גבורה, כלומר שנכלל מהארת ב' הקוין, ומצד צפון הולך לצד מערב, שהוא הנוקבא, ואז השמש שוקע והולך למערב. ובזה מבאר, יוצא ממזרח, הוא שכתוב ​ויצא יעקב מבאר שבע, שאז נכלל בב' הקוין דרום צפון כנ"ל, והולך למערב, שהוא הנוקבא, שכתוב וילך חרנה. ומלמדנו בזה. שההארה המרומזת בהכתוב, ויצא יעקב וגו', הוא הארה שלמה, דהיינו שכלולה מב' הקוין ימין ושמאל שה"ס חכמה וחסדים יחדיו.