תוכן

ב) ואמנם הזכר, אינו נגמר אלא עד י"ג שנים ויום א', וכל זמן זה הוא קטן, ואח"כ נקרא גדול, כנודע. והנה גדלות הזכר נעשה בתחילה, בהמשך זמן י"ג שנים ויום א', ואחר גדלות הזכר, אז מתחילין י"ב שנים ויום אחד דגדלות הנקבה. והטעם, מפני שכל גדלות הזכר הוא, ע"י המוחין הנמשכים בו, ואחר שכבר נגמרו מלהתפשט בו, ונגדל, אז יוצאת הארת המוחין האלו דרך נקב החזה מאחוריו, ובונה אותה, ונמצאת היא נבנת אחר בנין הזכר, כמש"ה לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו כו'. וכן אנו רואים בחוש הראות, כי לעולם האדם גדול בשנים מן אשתו. והנה עד עתה היתה מדה א' בלי פרצוף, אמנם היתה נכללת מי"ס, ונמצא שהיא ספירה א' בלבד, אלא שנחלקת לי' נקודות, ואינם ספירות גמורות, דא"כ תהיה פרצוף. אמנם הם י' נקודות קטנות בלבד, ובין כולם אינם רק ספירה אחת. באופן שהיא עתה חלק הי', וכדי שתתגדל כמו ז"א, צריך שתתחלק נקודה הזו לעשרה נקודות, ואז כל נקודה מהם, יגדילו תשעה נקודות אחרות, ואז יהיו י"ס, כל אחד מהם כוללות י' נקודות.