תוכן

ב) ואמנם בפעם הראשונה של כל זווג וזווג, מכל בחי' הזווגים שיש בכל האצילות, מן העתיק ועד או"א, עדיין לא היה מעורר להעלות מיין נוקבין, הם הברורין של המלכים לתקנם, ואמנם הזכר לבדו היה מתעורר מאליו אל הזווג, גם שלא היה מי שיעלה מיין נוקבין, וז"ש כד סליק ברעותא כו', כי לא יש עדיין היכר נוק' בפרטות, זולתו מן אמא להלאה, כמ"ש בשערים הבאים בע"ה, וא"כ אינו זווג גמור של זכר ונקבה, יסוד ביסוד, רק רעותא בסוד מוחין, במקום שאין נוקבא מצויה בפרטות. גם כיון אל הנזכר, כי מאליו סליק המיין נוקבין להתקן, בלי שום מעלה אותם, וז"ש כד סליק ברעותא, ולא ע"י התחתונים. אך הפעם הב' שבכל פרצוף ופרצוף, כבר היה מי שיעלה מיין נוקבין, כי א"א אחר שנתקן ע"י מה שבירר עתיק לתקן את האריך בפעם הראשונה מאליו, הנה כשחזר שנית עתיק לחזור בבחינת זווג עם נוקבא, הרי נמצא האריך מתוקן, והוא מעלה המיין נוקבין בעתיק, וכן עד"ז הסדר בשאר המדרגות, כי לעולם אין מי שיעלה מיין נוקבין אחר הפעם הראשונה, זולתי הבנים שכבר יצאו לעולם, ונתקנו כנ"ל ח"ב פ"ו וכל התחתון מחבירו, נקרא בן אליו, והוא המעלה אליו המיין נוקבין, והבן זה היטב. נמצא, כי זו"ן בנים אל או"א.