תוכן
ב) והענין, כי אלו השבעה מלכים, הם בחינת הגבורות שיצאו בעולם תחילה, וכמש"ה
בראשית ברא אלדי"ם, ואח"כ שיתף עמו מידת הרחמים, ביום עשות ה' אלדי"ם, כדי שיוכל העולם להתקיים, ולא יחזור לתהו ובהו, כמ"ש
והארץ היתה תהו ובהו, אחרי אומרו בראשית ברא אלדי"ם, שהם השבעה מלכים, וכנגדם שבעה תיבות בפרשת בראשית. ושם הוי"ה הם החסדים, והוא המלך הח' הנקרא הדר, שהוא חסד עילאה כנזכר באדרא, והוא שם מ"ה כנודע כי שם מ"ה בחסדים, ושם ב"ן בגבורות וכולם הם דינין קשין תקיפים, אשר מסיגים יצאו הקליפות וזה ע"י מיתתן ונפילתם, בסוד עפר הארץ העליונה, העפר אשר יהיה בקרקע המשכן עולם הבריאה, ושם נתבררו דוגמת האדם בקבר כנ"ל בפ"ז, כי הבריאה תחת המשכן, היא מלכות דאצילות, ותמן אזדריקו הנהו נצוצין תקיפין, כמ"ש בפרשת פקודי כנז', ניצוצין זריק לכל עיבר, ובירר פסולת מגו מחשבה כו', הרי כי זריקת אלו הנצוצין למטה בבריאה, הוא לברר הפסולת והקליפות שהיו בכח במחשבה עליונה, ועתה יצאו לפועל. וכמו שהנצוצין דאכתש אומנא בפרזלא דעכין לאלתר כן אלו הנצוצות נדעכו, ומתו, ושבו אל העפר, ואז נתבררו, וכמ"ש בע"ה, וכמ"ש באדרת נשא דקל"א ב', דמנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו. ואין פירושו, דיש מהם קצת מלכים שנתבסמו, וקצתם שלא נתבסמו. אמנם הכונה, דמנהון ממש מחלק המלכים עצמם, מכל חלק וחלק של כל אחד מהם, נתברר קצתו ונתבסם, וחלק מהם מכל אחד ואחד שבהם, לא אתבסם ונשאר למטה כמ"ש בע"ה. ועיין ש"ג ח"ב פי"ד, ובח"ב ספ"ו התחלנו לבאר קצתו.
