תוכן

ב) מ"ק, ב', הטעם למה אין אנו מונין לעולם הכתר בחשבון הי"ס, רק אנו מונין הדעת במקומו, דע, כי הלא ת"ת דבינה, ממנו נעשה כתר לז"א, ומצד חיות פנימית שבה, נמשך חיות לכתר דז"א. והנה הכתר לא נעשה ע"י זווג או"א, רק מהבינה לבדה, וכיון שכן, נמצא כי כפי בחי' זו, יהיה יותר גדול הכתר מן המוחין, כי המוחין הם נבראים ומתחדשין מאו"א ע"י זווגם, אך הכתר הוא מחיות הבינה עצמה כנזכר. ובערך זה יהיה יותר גדולה הכתר, מהמוחין.