תוכן
ב) ונודע את אשר ארז"ל [ירושלמי יומא פ"א ה"א] כל דור שלא נבנה בה"מ בימיו, כאלו נחרב בימיו. ואתנה את פני לחקור ולדעת מה זה, ועל מה נתארך קיצינו וגלותינו. ומדוע לא בא בן ישי. ומצאתי און לי ואנינה בקרבי, ולבי דוי. ממאמר א' הובא בס' התיקונים תיקון ל' דף ע"ז ע"ב. וז"ל, תנינא,
ורוח אלהי"ם מרחפת וגו'. מאי ורוח, אלא, בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא, האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא, בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו, והאי רוח אתעביד קלא, וימא הכי: אינון דמיכין, דשינתא בחוריהון, סתימין עינין, אטימי לבא, קומו ואתערו לגבי שכינתא, דאית לכון לבא, בלא סכלתנו למינדע ביה, ואיהו בינייכו, ורזא דמלה (ישעיה מ') קול אומר קרא. כגון (איוב ה') קרא נא היש עונך וגו', והיא אומרה (ישעיה מ') מה אקרא, כל הבשר חציר. כלא אינון כבעירן דאכלי חציר. וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין, לגרמייהו עבדין. ובההוא זמנא מה כתוב (תהלים ע"ח), ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב דא איהו רוחו של משיח. ווי לון מאן דגרמי דיוזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה, וגרמין דאסתלק נביעו דחכמה, דאיהו יו"ד מינה, ואשתארת בי"ת, יבשה, ווי לון, דגרמי עניותא, וחרבא, ובזה, והרג, ואבדן, בעלמא. והאי רוח דאסתלק, דאיהו רוחו של משיח, כמה דאתמר, ואיהו רוה"ק. ואיהו (ישעי' י"א) רוח חו"ב. רוח עצה וגבורה. רוח דעת ויראת ה'.
