זהר

ב) לקבליה מטטרו״ן דשמיה כשם רביה, י׳ רישא דעופא, ו׳ גופא דיליה, ה״ה תרי גדפוי דבהון פרח לעילא ונחית לתתא, ואלין תרין גדפין אינון תרין הבלים ה״ה, דבהון אתמר והחיות רצוא ושוב, דאינון י״ו, הבל סליק בי׳ הבל נחית בו', כהבל דנפיק מפימא דכבשן, והכי ימא סליק ונחית, דגלגלוי רצים ושבים. ובעאן לאחזרא עלמא לתהו ובהו, ובזמנא דמסתכלין בשכינתא דאיהי תחום ימא חזרין לאתרייהו, תא חזי י׳ איהי אמירה ודבור וקריאה, ו׳ קול, ה״ה הבל נחית בדבור, הבל סליק בקול, קול סליק, דבור נחית, וכד איהו סליק ונחית מלאכי אלהי״ם סלקין ונחתין ביה, דאינון משריין וחילין דיליה, ודא איהו רזא מי עלה שמים וירד, זכאה איהו מאן דסליק צלותין ביה, דהא צלותא איהי סלם, דבה מלאכי אלהי״ם סלקין ונחתין לה.

תרגום

ב) לקבליה מטטרו״ן וכו׳. כנגדו מטטרו״ן ששמו כשם רבו. י׳ ראש העוף, ו׳ גוף שלו, ה״ה שתי כנפיו שבהן פורח למעלה ויורד למטה. ואלו שתי כנפים הן שני הבלים ה״ה, שבהם נאמר והחיות רצוא ושוב, שהם י׳ ו'. הבל עולה בי׳, הבל יורד בו'. כהבל שיוצא מפי הכבשן. וכך הים עולה ויורד, וגליו רצים ושבים, ורוצים להחזיר העולם לתהו ובהו. ובזמן שמסתכלים בשכינה שהיא תחום הים חוזרים למקומם. בא ראה, י׳ שהיא אמירה ודבור וקריאה. ו' קול, ה״ה הבל יורד בדיבור, הבל עולה בקול. קול עולה, דבור יורד. וכאשר הוא עולה ויורד מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. שהם מחנות וצבאות שלו. וזה הוא סוד מי עלה שמים וירד. זכאי הוא מי שמעלה תפילות בו. שהרי התפילה היא סלם, שבה מלאכי אלקים מעלים ומורידים אותה.