זהר

ב) הכא פקודא למעבד צדקה, את המאור הגדול רזא דעתירין, ואת המאור הקטן רזא דמסכנין, וכמה דסיהרא לווה מן שמשא, ולא אית לה נהורא אלא ממה דיהיב לה שמשא, הכי שכינתא אמרת לוו עלי ואני פורע, דהכי צריך בר נש למהוי מלוה למסכנא, וכגוונא דא לווין ככביא ומזלי דא מן דא, ומלאכיא דא מן דא, ורזא דמלה ומקבלין דין מן דין, הכי לווה שכינתא דאיהי סיהרא קדישא מקודשא בריך הוא, ומקבלת מניה, דאתמר ביה כי שמש ומגן יהו״ה אלהי״ם, והכי הוה מקבל יהושע מן משה, כמה דאוקמוהו פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, והכי הוו כל נביאייא קדם משה כגון סיהרא וככביא קדם שמשא, דלא אית לון נהורא אלא משמשא.

תרגום

ב) הכא פקודא וכו׳. כאן המצוה לעשות צדקה. את המאור הגדול סוד העשירים. ואת המאור הקטן סוד העניים. וכמו שהירח לווה מן השמש, ואין לו אור אלא ממה שנותן לו השמש. כך השכינה אומרת לוו עלי ואני פורע. שכך צריך בן אדם להיות מלוה לעני. וכמו כן לווים כוכבים ומזלות זה מן זה ומלאכים זה מן זה. וסוד הדבר ומקבלים זה מן זה. כך לווה השכינה שהיא הלבנה הקדושה מהקדוש ברוך הוא, ומקבלת ממנו, שנאמר בו כי שמש ומגן יי׳ אלקים. וכך היה מקבל יהושע מן משה. כמו שהעמידוהו פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. וכך היו כל הנביאים לפני משה כמו הלבנה והככבים לפני השמש, שאין להם אור אלא מהשמש.