זהר

ב) פתח ואמר, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. האי קרא, אע"ג דכמה סטרין דרישנא ביה, רזא דייחודא דביה סתימא מעיינין, לבא אטים הוא מניה, דכמה חכימין טרישין דלבא לעאן, ולא ידעי, ולא אדבקין. סתים מחיזו עיניהון, ומסוכלתנו לביהון. ת"ח, ברזא דייחודא אתוון טמירין, שורין ותיבין גליפין בקיומייהו.

פירוש הסולם

ב) פתח ואמר שמע וגו': פו"א, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. מקרא הזה, אע"פ שכמה צדדים דרשנו בו, הנה הסוד של היחוד שבו, סתום מעינים, הלב אטום הוא ממנו, שכמה חכמים חרשי לב אומרים, ואינם יודעים, ואינם משיגים, כי עיניהם סתומים מראות, ולבותיהם מתבונה. בוא וראה, בסוד היחוד אותיות נסתרות, ובקיומיהם נחקקות המלות והשורות טרישין הוא מלשון טרשא אקיש עלה (ילמדנו בחוקותי) שפי' חרש.