זהר

ב) רבי יהודה אומר אור שכבר היה, תנן. משמע דכתיב ויהי אור. והיה לא כתיב, אלא ויהי.

פירוש הסולם

ב) רבי יהודה אומר וכו': רי"א, אור שכבר היה, תנן. וזה משמע משכתוב, ויהי אור, ולא כתוב, והיה אור, אלא ויהי אור.
פירוש. כי נתבאר (בזהו בראשית א' אות ל"א) שהמאמר יהי אור, מורה שהי', שהיא מלכות, עלתה בתוך אור י"ה, שהוא או"א, ונתמעט האור דאו"א מכח חיבורה של הי', ונעשה אויר, שמורה על קומת רוח, החסרה מג"ר. ועל תקון הזה דעלית המלכות לי"ה, רומזות ג' אותיות יהי, שה"ס חיבור י' עם י"ה. וזהו תקון קו ימין. ואח"כ בתקון קו שמאל, נאמר ויהי אור, שפירושו, שאותה הי' שנתחברה עם אויר או"א, חזרה ויצאה משם, וחזרו הג"ר לאו"א, דהיינו שהאויר חזר להיות אור, דהיינו שחזר בחינת ג"ר, כמטרם שנתמעטו (כמ"ש שם). וז"ש, אור שכבר היה תנן, שהמלה ויהי, רומזת שחזר האור, שכבר היה מטרם שנתמעט במאמר יהי אור. כי אחר שיצאה הי' מאויר, חזר האויר להיות אור כבתחילה. ואין כאן הוספת אור.