פירוש הסולם
ב) ונודע, שגדלות וזווג זו"ן אינם רק בעת התפלה, אבל שלא בשעת התפלה, זווגם נפסק, וחוזרים לקטנות לבחינת ו"ק. ולפיכך אנו צריכים בכל ברכה, להמשיך גדלות לזו"ן מחדש. ומקום ההמשכה הוא מאו"א עלאין, כי הם תמיד בבחינת גדלות ופב"פ, וזווגם אינו נפסק לעולם, כי הם אינם צריכים להורדת המלכות מבינה שלהם, להיותם בסוד כי חפץ חסד הוא. והם נחשבים כמו שלא יצאו מראש א"א, כמ"ש (
ב"ב דף ל"ו מראות הסולם אות ו' ד"ה ולפיכך) משא"כ למטה מהם, אפילו בישסו"ת זווגם נפסק. אמנם ברכותינו אינן עולות עד או"א, כי הם למעלה מהשגותינו, ותכלית עליתנו היא עד המלכות, מטעם שנשמותינו הן תולדות המלכות. אלא אחר שהברכה עולה עד המלכות, מתחזקת משום זה המלכות וז"א ועולים עד הזווג דאו"א וישסו"ת, דהיינו עד הדעת המיחד או"א וישסו"ת, שה"ס חכמה ובינה. וז"ש (
באות ז')
דההוא ברכתא סלקא ואנהיר בוצינא דלא נהיר, ואתקיף לה בתוקפא תקיפא לסלקא לעילא, שהברכה מחזקת אותה, שתעלה למעלה, עם ז"א, לזווג דאו"א וישסו"ת, לקבל משם גדלות כלים ומוחין. וז"ש (
באות ו')
וכיון דהאי ברכתא סלקא, כל דרגין דלעילא כלהו, זמינין לגבי ההוא נהורא דלא נהיר, וכו', כי עולה אליהם עם ז"א, ומקבלת כלים ומוחין, ומזדווגת עם ז"א.
