פירוש הסולם

ב) ותחילה נבאר הדברים בקיצור, כי הקרבן, שה"ס המ"ן, עלה ומתתקן כדרך המאכל ומשתה הבא בגוף האדם דרך הושט ושאר אברים הפנימים עד שנעשה לדם, והכבד מושיט הדם אל הלב, והלב לוקח הברור והנקי שבדם ושולחו אל האברים, ודם העכור משאיר בכבד. כן דרך הקרבן, או התפלה שבמקום קרבן, שבא תחילה לטוחנות שבהויה דאבי"ע, שה"ס שינים הטוחנות המאכל, ומטוחנות לושט ומושט לאצטומכא ולקיבה. ונטחן שם פעם שניה. וסוד הטחינה בשינים, שבקרבן או בתפלה, הוא המחלוקת שבין ב' קוין ימין ושמאל, מטרם יציאת קו האמצעי, שכל אחד רוצה לבטל את חבירו. שקו ימין רוצה לבטל, שליטת החכמה שבשמאל ולהשליט רק חסדים, וקו השמאל להיפך, רוצה לבטל שליטת החסדים ולהשליט רק חכמה. וכה הולכים ושוחקים וממעטים זה את זה עד שנשחקים שניהם, ואחד מהם נשאר בסוף לשליט. ומתחילה מתגבר הימין על השמאל, והימין שולט. וזהו בשחיקה וטחינה שבשינים, וע"י טחינה זו נבלע המאכל בושט, ובאה באצטומכא. וכיון שהמ"ן באים בפנימית הגוף אז מתעורר כח השמאל, ומתחיל טחינה חדשה, שה"ס טחינת האצטומכא. ושם המחלוקת יותר חזקה, וע"כ הטחינה יותר דקה, ובטחינה זו מתגבר לבסוף השמאל, ובשליטתו שהיא שליטת החכמה דשמאל, נהפך המ"ן ונעשה לדם, שה"ס אור החכמה, בסוד והדם הוא הנפש. דהיינו אור החיים, שהוא חכמה. אמנם במצב הזה כח המיתה שבו הוא גדול יותר מאור החיים, מחמת דם טמא המעורב בו. שהוא בחינת ג"ר דחכמה, שדיניו קשים מאד, ומחריבים את העולם כנודע. לפיכך אחר שנהפכו המ"ן לבחינת דם, לוקח הכבד, תחילה שהוא סמאל, כל הדם ההוא, הכולל בתוכו הן דם טהור והן דם טמא, שהרי מעורבים זה בזה, ומושיטו אל הלב, שה"ס המלכות, מבחינת בנין השמאל דבינה, שהוא נבחן למלך, והלב מברר את הנקי והברור שבדם דהיינו בחינת ו"ק דחכמה המוכן להתיחד בו עם הימין, והשאר, שהוא דם טמא מניחו לכבד והצד שלו, שהם סמאל וסיעתו. ואז מתחילה ירידת מיין דוכרין מז"א, שה"ס הרוח, המתחבר עם מיין נוקבין שבלב. והיו לאחד.