זהר

ב) ת״ח, בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא, ויצחק תקן צלותא דמנחה, וגבורה עלאה שלטא בעלמא, עד דאתי ועאל ליליא, בגין לקבלא ליה לליליא, ומזמנא דשארי צלותא דמנחה, אתפרש שמאלא לקבלא ואתער ליליא.

פירוש הסולם

ב) ת״ח בשעתא דצלותא וכו׳: בוא וראה. בשעת תפלת המנחה הדין שורה בעולם, ויצחק, שהוא גבורה עליונה וקו שמאל דז״א. תקן תפלת המנחה שאז נעשה הזווג בסוד שמאלו תחת לראשי, וע״כ גבורה עליונה שולטת בעולם עד שבא ונכנס הלילה, משום שהגבורה מקבלת את הלילה. כלומר שלילה שהיא מלכות נמשכת מגבורה, שהיא תפלת המנחה. ומזמן שמתחיל תפלת המנחה, נפרש השמאל לקבל את המלכות, ונתעורר הלילה. שהוא מלכות.