זהר

ב) ובההוא זמנא, אז ישיר משה. אז שר לא כתיב, אלא ישיר, והא אוקמוהו. והאי שיר באז, סליק בפומא. אבל שיר איהו ודאי חכמת שלמה. בההוא זמנא, ותרב חכמת שלמה. דבההוא זמנא, ומלאה הארץ דעה את ה׳ כו'.

פירוש מעלות הסולם

ב) ובההוא זמנא אז וגו׳: ובעת ההיא כתוב, אז ישיר משה, אז שר לא כתוב. אלא ישיר, והרי העמידוהו. (עי׳ זהר תרומה אות צ״ח) שעתידים ישראל לומר השירה הזאת לעתיד לבא. ושיר זה המתחיל באז דהיינו אז אמר שלמה, וכן אז ידבר יהושע, עולה בפה היינו מלכות שנקראת פה ונקראת רוח הקדש. אבל שיר סתם, הוא ודאי חכמת שלמה, היינו מלכות שנקראת קדש כמו החכמה העליונה, בעת ההיא, נאמר ותרב חכמת שלמה, כי בעת ההיא דהיינו בגמר התקון נאמר ומלאה הארץ דעה את ה׳ כו'.
פירוש. שיר ושירה, ה״ס המשכת המוחין דהארת חכמה, המתגלים במלכות, והתקונים מבאר ההבחן שבין שיר באז דהיינו המוחין דגדלות שנתגלו בכל הזמנים בשתא אלפי שני שנעשה היחוד בין הוי״ה אדנ״י שה״ס א״ז. (עי׳ לעיל בהקדמה אות מ״ה) לבין שיר סתם. ונודע שחכמה נקראת קדש ומלכות נקראת רוח הקודש כלומר, רוח דהיינו ו"ק מקדש שלמעלה. או לשון הקדש המדבר ומגלה את הקדש. וזה אמרו והאי שיר באז דהיינו היחוד הממשיך הארת חכמה סליק בפומא שהוא מלכות, המקבלת רוח מן הקדש. אבל שיר איהו ודאי חכמת שלמה וכו' דהיינו ג״ר דחכמה, הנקראים קדש ממש, כי משה תקן הזווג דו״ק דע״ב, ושלמה תקן זווג דג״ר. (עי׳ זהר תרומה אות שמ״ט) ת״ח זווגא דלעילא לא יכיל שלמה לאתקנא, אלא בגין דאשתכח זווגא לתתא מקדמת דנא, ומאן איהו זווגא דמשה. ועכ״ז לא היה הזווג בימי שלמה בבחינת ג״ר דג״ר ממש, כי אז לא היו שום אומה ולשון יכולים לשלוט בנו, שה״ס מדרגה ז׳ שהיא היות ב׳ מלכים שהם זו״ן משתמשים פב״פ בכתר אחד, אלא הזווג היה בסוד ו״ק דג״ר, וכתרו של ז״א היה גדול מכתרה של מלכות, ולעתיד לבא יהיה ומלאה הארץ דעה את ה׳, והיינו הזווג דג״ר ממש, וכתר ז״א וכתר מלכות יהיו בקומה שוה. (עי׳ ע״ח ל״ו פ״א) בסוד אז ישיר משה י׳ שיר כמו שיתבאר להלן.