זהר

ב) אלא בריש הורמנותא דמלכא בוצינא דקרדינותא, כד מדיד משיחא, האי נקודה נפיק מינה קו, דסתים ההוא מחשבה, כגוונא דא ם. בקדמיתא איהי מ״ם סתימא, וכד אתפשט קו דאיהי ו׳ מן המדה, איהי אתפתחת ואתעבידת ב׳. ודא בראשית: ב׳ ראשית, נקודה בהיכליה.

פירוש מעלות הסולם

ב) אלא בריש הורמנותא וכו': ומשיב, אלא בתחלת גילוי רצונו של המלך, כלומר כשעלה ברצונו של המלך להאציל ולברוא העולמות, הניצוץ הקשה, שהוא כח דין קשה שבכלי מלכות, שבסיבתו נצטמצם ונסתלק האור מסביב לנקודה האמצעית שהיא מלכות. כאשר מדד שעור קומה דהיינו בעולם אצילות אחר התקון, נקודה זו היינו הנקודה האמצעית שהיא בחינת עצם המנעולא שנתקנה באו״א עלאין, (עי׳ בהקסה״ז מאמר דטעין חמרי) הוציאה ממנה קו, היינו ישסו״ת שהם ז״ת דבינה, כי או״א עלאין הם בסוד אוירא דלא אתידע שה״ס הנקודה האמצעית המשמשת רק בפרצופי א״ק ולא בעולם האצילות. וע״כ אין השגה באו״א עלאין שהם ג״ר דבינה, וכל החכמה המושפעת באצילות היא רק מז"ת דבינה שהם ישסו"ת, שסתם המחשבה ההיא היינו הארת החכמה שנקראת מחשבה, כי טרם הכרעתו של קו האמצעי החכמה שבישסו״ת היא סתומה, כעין זה ם׳. בתחלה היא מ״ם סתומה, וכשנתפשט הקו שהוא ו' מן המדה, ע״י עליית ז"א עם מסך דחירק המכריע בין הקוים ימין ושמאל של ישסו״ת אז נפתחים ישסו״ת מסתימתם ויוצאים בהם ג׳ מוחין חב״ד שהם סוד תלת נפקי מחד ובשביל זה גם ז״א זוכה בכל אלו המוחין בסוד חד בתלת קיימא. היא ם׳ היינו ישסו״ת נפתחת ונעשית ב' וזה הוא בראשית: ב' ראשית, אשר הנקודה שהיא חכמה הנקראת ראשית היא בהיכלה ומאירה בהארת חכמה.