א) ואין להקשות שהוא בסתירה למ"ש לקמן פ"ו אות י"ט, אשר לא יצאו מפה דא"ק רק ה"פ וב' מקיפים. כי שם מדבר ממקיפים כוללים, אבל בפרטיות אין לך אור שלא יהיה בו פנימי ומקיף. כמ"ש במקומו.
ב) פירוש, כי ב' בחינות אורות מבחינים בפרצוף שלם. הא' נקרא אור החכמה, והב' נקרא אור החסדים.וכנגדם אנו מבחינים בכל פרצוף ב' הארות. ימין ושמאל, פנים ואחור. ימין ושמאל מיוחס להארת האור החסדים, פנים ואחור מיוחס להארת אור החכמה. ונודע, שהצמצום א' היה בעיקר על אור החכמה שלא יופיע בבחי"ד. וע"כ נחלקו הפרצופים לפנים ואחור, שהבחינות שלמעלה מבחי"ד המקבלות אור החכמה, נקראות פנים. ואותן הנכללות מבחי"ד, שלא יוכלו לקבל אור החכמה, נקראות אחור. והן בפנים והן באחור, יש ימין ושמאל. שהבחינות המקבלות אור החסדים בהרוחה נקראות ימין, ואותן הבחינות שאינן מקבלות אור החסדים בהרוחה נקראות שמאל. גם תדע שעיקר השמות פנים ואחור נבחן על הטבור, שמטבור ולמעלה נקרא פנים, ומטבור ולמטה נקרא אחור, כי המלכות דגוף נקראת טבור כנודע.
וזה אמרו "ונמשכים מנגד הפנים עד נגד הטבור". כלומר, שהתפשטות הע"ס האלו מהפהדא"ק ולמטה, נמשכת ומאירה בעיקר בבחינת הפנים של הפרצוף, שהוא למעלה מבחי"ד שנקראת טבור, אבל מטבור ולמטה אינו מאירמחמת הצמצום הרוכב על הבחי"ד כנ"ל. ועכ"ז משמיענו "וזה עיקר האור, אבל ג"כ מאיר דרך צדדים לכל סביבות הפרצוף". דהיינו גם לבחינת האחור שבה, אלא שמגיע אליו דרך צדדים, דהיינו מבחינת צד ימין וצד שמאל. כי ע"י האו"ח שבחי"ד מביאה בפרצוף, שהוא אור החסדים, נמצאת מקבלת גם הארת חכמה, אלא מבחינת אור נקבה, שפירושו רק לקבל ולא להשפיע. [1, 2]