תוכן

ביאור קנין אדם הראשון לכלי דבחינה ד' בסיבת חטאו

יש אור פנימי ואור מקיף בקדושה, ואור פנימי ואור מקיף בסטרא אחרא.
תחילת מציאות הסטרא אחרא, הוא מבחינה אחרונה דקדושה, חלל פנוי, ונהירו דקיק מל"ב האבן. ובנין אור פנימי וכלי פנימי ואור מקיף וכלי חיצון דסטרא אחרא, מניצוצין וכלים דאדם הראשון.
הסטרא אחרא מתמעטת על ידי מעשים של אדם, ומתרבת מהם.
והוא, דכבר נטבע באדם ששה עודפות – וכן בעולם יש עודפות כמו קוץ ודרדר וחיות ועופות שאין בהם צורך, ומציאות העודפות היא ממיעוט קומתו דאדם הראשון. שבהיות קומתו בשלימות, היה צריך לכל אלו העודפות, ואחר שנתמעט, נמצא הבריאה בעודף גדול על ההשגה והקבלה – ונשתיירו כל אלו בבחינת עודפות שאין מי שיהנה מהם (כמו הבתים של עיר חריבה המרובים בשיעור גדול על הדיורים שבעיר).
אמנם נתבאר שכל הצמצומים אינם נוהגים אלא באור ותענוג והנאה וכדומה, אמנם אינו נוהג בכלים, כי כל הכלים נשארים לדור אחרון משיגי קומת אדם הראשון בשלימות, שידעו לתקן כל אלו ולהנות מהם. ועל כן נשארו כל העודפות בבחינת התביעה. וכמו שתדע שמהות שורש כל כלי, היא התביעה והרצון לקבל שבה הושרש. ועל כן נמצאים גם בבנין האדם כל הכלים שהיו באדם הראשון אליו בבחינת התביעה לבד, אבל לא בבחינת הפרעון והקבלה.
והנה בחטאו של עץ הדעת קנה האדם כלי חיצון, שהוא ענין גדלות הקבלה, המדה הפכי ופירודא שבשבילה אבד קומתו דהאור שהוא ענין החיים הנצחיים הנקרא זיהרא עלאה ונשמת חיים דנפח השי"ת באפו, כמו שכתוב בזוהר, דמאן דנפח מתוכו נפח, והבן, ונשאר אמנם בבחינת הכלים.
והנה אחר שנפרד מהשי"ת, ניתנו לו כתנות עור (בראשית ג, כא), שהמה הכלים שעיקר בנינם מבחינה ד' שנקרא עור, כמו שכתוב דעצמות גידין בשר עור המה חכמה ובינה תפארת ומלכות, שהמה מקבלים זיעה של חיים במקום החיים האמיתיים.
ובזה תבין סוד הכתוב (בראשית ג, יט) "בזיעת אפיך תאכל לחם", כלומר, בהשגת החיים שלך, אתה מוכרח לאכול לחם, שהוא יתן החיים הגשמיים באפיך במקום חיים הרוחניים שנפח ה' באפו.
ובמליצה, נמשל הענין בהבחן נשמה ורוח כלפי הזיעה, שיצא הנשמת חיים, ובמקומו בא הזיעה של חיים טפין טפין על ידי מושג הלחם מסעודה לסעודה, שקונה שיעור טיפה של חיים על המשך איזה שעות – ולפיכך נקרא מין החיים הזה בשם זיעה.
ונתבאר, שיש ב' מושגי החיים, שמושג הרוחני שהוא פעם אחת על תמיד, נקרא נשמה ונפש. ומושג חיים הנקנים על ידי סעודות לחם שהוא מגיע לו בשיעורין קטנים ובהפסקות בזה אחר זה כמו טפות של מים היורדין מהצנור, נקרא זיעת חיים. והן מושג הרוחני והן מושג חיים הגשמי, שניהם נקשרין באפו של אדם.
ונחזור לענין כתנות עור שכוללים כל הכלים שהיו בבנין אדם הראשון מטרם שאבד קומתו הנעלה, אלא שמותאמים לקבל הזיעת חיים על ידי הלחם והסטרא אחרא.
ועל כן נשארו בבנין גופו ששה עודפות שהמה מיותרין לו, כי כולל ה' פרצופין, מוח עצמות בשר גידין עור, ובכל אור מקיף יש כלי עודפות.

לא היו ב' דעות בהשגחה אם היו הצדיקים נגמלים כמפעלם הטוב והרשעים יקבלו על מעשיהם כדי רשעתם.
כי באופן זה הי' נגדר הקדושה במציאות הטוב והמתוק, והסטרא אחרא הי' נגדרת במציאות המר והרע.
ובזה היה משפט הבחירה נתונה לנו על דרך המתוק והטוב בלבד, והי' נגדר לנו מצות הבחירה על דרך ובחרת במתוק.