תוכן

הצורך בריבוי עם לתיקון חטא אדם הראשון

ודע, שלענין חטאו של אדם הראשון בעצמו, אין צורך לריבוי עם בהמון גדול כהיום הזה. שהי' די להמשך אדם מאדם בזה אחר זה עד גמר שיתא אלפי שני, על דרך היחשׂ שבדברי הימים (א, א), "אדם שת אנוש וכו' " עד היום, לאדם אחד בכל דור ודור – שזה מספיק לענין הנרצה הנ"ל לב' הפכים שאינם יכולים לבא בנושא אחד, יכולים לבא בו בזה אחר זה.
והענין, דבסבת חטאו נסתלק ממנו אורו העליון לשורשו, ומרבית ניצוצי נשמתו נפלו לבנין פרצופי סטרא אחרא והקליפות שנבנו בהתפשטות גדול מחורבנו.
ונתבאר (בדף הקטן) שסגולה גדולה יש בכח הריבוי – ונעריך זה על דוגמא מהחוזר ושונה על פרקו מאה פעמים ואחד, שלא במהרה הוא שוכח, ואע"ג שודאי לא נוסף בו אור השכל בהולכו וטוחן ענין אחד, אמנם יש בו סגולה אחרת, אשר אור השכל מתרבה עמו בכח התמדתו על הצורה הקטנה פעמים הרבה.
וכן כיון שנבנה האדם מבנין זר והפכי בתכלית הריחוק מפרצופי הקדושה, על כן נעשה כמו איש שאינו מסוגל לזכור את למודו, ובא לו באוזן אחד ויוצא דרך אזנו השניה, והיינו משום שמוחו מגושם, והוא והחכמה אינם יכולים לישב בכפיפה אחת. ויש סגולה לזה, להתמיד על הענין הרבה פעמים, ואז נעשים אוהבים זה לזה, לא יתפרדו זה מזה לנצח. על דרך זה, אין אור עליון המגיע לאדם על פי אופנים הידועים, יכול לדור עמו במדור אחד, ואין שכל האדם מסוגל להשיגו ולהחזיקו – ועל כן נתרבו לו האותיות ברוב עם, שאף על גב שאין בהמון הוספה, ומאה מהם כחד דמיא, מכל מקום הרי הולך ומתמיד על לימודו והשגתו.
ואין לשאול, דאם כן, הי' צריך להיות להקדושה רוב עם לחזור משנת הקדושה עליהם עוד ביותר ממה שיש להסטרא אחרא, כי אליהם הוא שכן קרוב, ואין צריך לריבוי.
אמנם תדע שאין כאן שום הכרע באותיות המפורדות למי הם שייכים, כי זה תלוי באדם המצרף האותיות האלו. שהדורך בדרכי הקדושה, כל מה שרואה ושומע, מצרפם לצירופים טובים, צירופי קדושה. והפוסע בסטרא אחרא, מצרפם צירופים דסטרא אחרא. על דרך משל מאותיות דבית הדפוס וכו'. וזה ענין השמות צדיק ורשע, על שם הצירופים שהמה עושים.
ונתבאר, דכח היחיד באיכות, והריבוי בכמות.
ובזה השגנו משקל באנשי הצורה, באם אנו רוצים למדוד כח חכמתו של איש הצורה, אנו שוקלים כנגדו כח הריבוי של הדיוטות, שיש לומר שאדם זה שקול נגד מאה הדיוטות, כלומר, שיכול להכריע אותם בכח חכמתו. ועל הב' אפשר לומר ששקול כנגד אלף הדיוטות או נגד רבוא או ס' רבוא, על דרך שאמרו ז"ל (שיר השירים רבה א, סד ; זהר בשלח אות סח) שקול משה נגד ס' רבוא, ויאיר בן מנשה כנגד רובו של סנהדרין (סנהדרין מד, א).