תוכן

א. יש שמכנים לחכמת הקבלה בשם חקירה אלקיות, וזהו ודאי אמת. אמנם ח"ו אין לדמות זה לחקירת הפלוסופיא, שכל המשא ומתן שלהם בעצמותו ית'. אבל לא כן דרך הצדיקים והנביאים יודעי ה', כי הם לא באו לדבקות השי"ת, זולת על ידי השגתם הנפלאה ביראת הרוממות ד'לית מחשבה תפיסא ביה כלל' (זוהר חדש יתרו אות קפה ; הקדמת תיקוני זוהר יז, א) ועל ידי זה זכו לדבקות אמיתי, כמו שאמרו ז"ל "בשכר 'ויסתר משה פניו' (שמות ג, ו) זכה ל'תמונת ה' יביט' (במדבר יב, ח)". ולפיכך, אחר שזכו לדבקות אמתי, לא יתכן בהם עוד שום חקירה של משהו, וגם לא יעלה כלל על לבם לחקור מטה בעצמותו ית', כמו שלא יעלה על דעת האדם לחקור מה במציאות של עצמו, אלא כל מה שיחקור אדם במציאות עצמו הוא רק בטיב המחשבות ומעשים שחושב ועושה. כן דרך הצדיקים לחקור בטיב דרכי ה' ובהמעשים שעושה, בסוד הכתוב (שיר היחוד ליום חמישי) "ממעשיך הכרנוך", דהיינו על פי יחסו עם העולמות והבריות שברא.
ועל כן היחס הזה של עצמותו ית' עם העולמות כולם מטרם שבאו לכלל בריאה, הוא נקרא בשם 'אין סוף ברוך הוא'. להורות שאין אנו עוסקים בעצמותו ית' לפי מה שהוא לפי עצמו, אלא רק במה שהוא ביחס העולמות שברא אותם כדי להשפיע להם מהטבתו ית', כמו שאמרו שברא העולם כדי להיטיב לנבראיו, ופשיטא שכל הטבתו עם העולמות כולם, הם רק חלק קטן מהשפע שבעצמותו המתפשט להם, בסוד המדליק נר מנר ואין הראשון חסר משהו. ולזה החלק בעוד שהוא נכלל בעצמותו מטרם שבא לכלל גילוי אנו מכנים אותו בשם אין סוף ב"ה.