תוכן

משל לחברה רעבים וצמאים התועים במדבר, והנה אחד מהם מצא מקום ישוב בכל טוב, התחיל נזכר באחיו האומללים, אמנם כבר נעתק מהם הרבה, עד שלא ידע מקום המצאם. מה עשה, התחיל לצעוק בקול גדול ולתקוע בשופר, אולי ישמעו חבריו הרעבים והאומללים את קולו, ויתקרבו אליו, ויבואו גם כן לישוב ההוא המלא מכל טוב.
כן הדבר שלפנינו, הנה תעינו במדבר הנורא יחד עם כל האנושות, מצאנו אוצר גדול המלא מכל טוב, דהיינו הספרי קבלה שבאוצר, שמשביעים נפשינו השוקקות וממלא אותנו דשן ונחת, ושבענו והותרנו, אלא זכרון החבירים שלנו שנשארו במדבר הנורא אובדי עצות, אמנם המרחק רב בינינו, ואין הדברים נשמעים בינותינו. לפיכך ערכנו את השופר הזה לתקוע בקולות, אולי ישמעו אותנו ויתקרבו אלינו, ויהיו מאושרים כמותינו.
דעו אחינו בשרינו, כי חכמת הקבלה כל עקרה הוא הידיעות איך נשתלשל העולם ממרום גבהה השמימי עד ביאתה לשפלותינו. והמציאות הזה היה מוכרח, משום שסוף מעשה במחשבה תחלה, ומחשבתו ית' פועלת תיכף, כי אינו צריך לכלי מעשה כמותינו. ולפיכך יצאנו מתחילה באין סוף ב"ה עם כל השלימות, ומשם עד לעולם הזה – ולפיכך קל מאוד למצוא כל התיקונים העתידים לבא מתוך העולמות השלמים שקדמו לנו.
ומתוך זה אנו יודעים האיך לתקן דרכינו מכאן ולהבא, כמו מעלת האדם על הבהמה, ש'רוח הבהמה יורדת למטה', כלומר, שאינה רואית אלא ממנה והלאה, ואין לה שכל ובינה לראות מהעבר עליו כדי לתקן העתיד. נוסף עליו האדם ש'רוח האדם עולה למעלה', כלומר להעבר, ומסתכל בהעבר כמו אדם המסתכל במראה ורואה לתקן את פגמיו, כן השכל רואה בהעבר אליו, ומתקן את דרכיו על מכאן ולהבא.
ולפיכך אין התפתחות למין הבהמה, ועדיין עומדים על אותו המקום שנבראו, משום שאין להם המראה להבין מתוכה איך לתקן הדרכים ולהתפתח לאט לאט כמו האדם. והאדם הולך ומתפתח יום יום עד שמעלתו מובטחת ומורגשת שעוד על הפלאנעטען [פלנטות, כוכבים] העליונים ירכב.
וכל זה אמור בדרכי הטבעים שמחוץ ממנו, דהיינו הטבע שבהמציאות שבסביבתינו, דהיינו, מזונותינו וענינו החיצונים, שעל זה מועיל בהסתפקות גמור השכל הטבעי.
מה שאין כן בפנימיותינו לעצמינו, הגם שאנו מתפתחים למקצת, אבל אנו מתפתחים ומשתבחים מחמת דחיפות מאחורינו (ויז א טערגא), על ידי יסורין ושפיכות דמים, והוא מטעם שאין לנו שום תחבולה להשיג מראה לראות בפנימיות האדם שהיו בהדורות שעברו, ואין צריך לומר בפנימיות הנפשות והעולמות איך שנשתלשלו ובאו לחורבן נורא כהיום, שלא יהיו לנו בטוחות בחיינו, ונהיה מוכנים ועומדים לטבח ומיתות משונות בשנים הקרובות, עד שהכל מודים שאין להם שום עצה למנוע זה.
ותדמו לעצמכם למשל, אם תמצאו איזה ספר הסטורי שהיה מצייר לכם את הדורות האחרונים שיהיה אחר עשרת אלפים שנה, כי כמו שאנו ואתם מרגישים, בטח יספיק הלקח של היסורים והשחיטות שיחזור אותם למוטב בסדרים טובים.
ואנשים אלו הרי לפניהם סדרים טובים המשמשים להם להספיק הבטחה והשאננות לכל הפחות להבטיח את חייהם היומיומיות בהשקט ושלוה.
ובלי ספק, אם היה איזה חכם שהמציא לנו את הספר הזה מחכמת המדינות ומדרכי היחיד, אז היו המנהיגים שלנו מוצאים את כל התרופה איך לסדר את החיים כמותם, ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו, ומתבטלים היו השחיטות היסורין הנוראים, והכל על מקומו יבא בשלום.