תוכן

א) סוד יבום וחליצה, ליל יום ו' ארז"ל, היבם אינו צריך לקדש את היבמה מדברי תורה, אבל מד"ס צריך שיקדשנה, וזהו הנקרא מאמר, ואינו נקרא קידושין. וצריך טעם, למה אינם נקראים קידושין אלא מאמר. והענין הוא, ארז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם וכו', והענין הוא, שהקידושין הם מצד החכמה, שכן כל קדושה מצדה, וכל כללות הספירות מי', הם מצד החכמה, וזהו שאמרו בעשרה מאמרות, שהם בסוד החכמה, שהיא כללות הי', נברא העולם, שהוא בינה. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות, ר"ל: מה צורך לבריאת העולם בכל העשר, שהם הל"ב נתיבות שבחכמה עצמה, והלא בסוד הדעת הנקרא מאמר אחד, שגם הוא כולל כל הל"ב, יכול להבראות, והוא השושבין המייחד חו"ב הנקרא עולם, וז"ס בראשית, שהחכמה היא ב', וע"י הדעת המייחד חו"ב שהוא ו', נעשה ם', וזהו סוד למרבה המשרה. אלא ליתן שכר טוב לצדיקים וכו', ר"ל: צריך העולם להיות נברא, מדין ורחמים. והרחמים צריכים שיהיו גמורים מצד החכמה, שמצדה כל כללות העשר להשפיע לצדיקים. ומצד אחר, צריך מיעוט דין, להפרע מן הרשעים. וזהו טעם שנברא העולם בי' מאמרות מצד החכמה. ובזה נבין מאמר היבמה שאינו נקרא קידושין, מפני שבסוד היבום נהפך המציאות, ואין הענין כסדר, וירד פלאים, כמו שפירש הסבא, אחוה אבוה, אנתתיה אמיה, ולזה מה שעושה היבם ומקדש, אינו נקרא קידושין, מפני שהקידושין הם בסוד החכמה עולם הזכר, סדר ההויו"ת במסודר על מתכונתו, והוא, בהיות האדם מקדש אשה בסדר הנשואין. אבל זה, אינו נקרא אלא מאמר אחד, מפני ירידתו כדפירשתי ואין הדברים כסדר, וזהו סוד היבום.