תוכן

א) בדרוש שלוח הקן תבין, כי ג' יחודים שיש בזו"ן, הנקראים נ"ר, והם: הוי"ה אהי"ה, הוי"ה אלהי"ם, הוי"ה אדנ"י, הוא כנגד ג' פרצופים שיש בנוקבא דז"א, או הי"ס דאחוריים שהם: בחי' עיבור שלה בעמידה דלחש, שהיא למטה בנה"י שבו, שהוא ג"כ פרצוף שלו דעיבור, ואז חיבורם פב"פ, הוא נקרא הוי"ה אדנ"י. וכשהזווג הוא פב"פ, בסוד פרצוף שלו דיניקה, עם פרצוף שלה דיניקה, שאז הוא נקרא חג"ת דז"א, ואז שם עולה היא ג"כ, כנזכר בחזרת העמידה, אז הוא חיבור הוי"ה אלהי"ם. וכשהזווג הוא פב"פ, בבחי' פרצוף דגדלות שבו, עם פרצוף דגדלות שלה, שאז נקרא חב"ד דז"א, ועלתה עד שם, אז הוא חיבור הוי"ה אהי"ה שכבר היא בבחי' בינה, הנקראת אהי"ה שלימה, בי"ס דגדלות. ואז הוא בעת נפילת אפים, שנבקע היסוד בויעבור. או נלע"ד, שאינו אלא בשחרית דשבת, ועיין במקומו ותראה, כי בכל עמידה דלחש וקול רם דחול דשחרית יש זווג, וא"כ איך אין זווג אלא בנפילת אפים. ובזה יתורץ, כי בכל אחד יש זווג, אלא שהזווג העליון הוא בנפילת אפים, ואינם יעקב ורחל הקטנים דלחש, והבן זה מאד.