תוכן

א) ענין כוונת כללות מאה ברכות, שחייב אדם לברך בכל יום, אשר תיקנם דוד המלך ע"ה. תחלה צריך להמשיך ק' ברכות אלו, מן אימא אל ז"א. כי מן הבריכה העליונה שהיא אימא עילאה, מתפשטין בו ק' ברכות, והם בחי' נה"י דאימא הנכנסין בז"א בבחי' מוחין, והם בחי' ברכות ממש. וגם הם מלשון ברכים, כי ברכי אימא שהם נה"י שבה, מתפשטים בו. והנה הם נתבארו בדרוש ששה בני לאה אשת יעקב ע"ש. אך הכוונה בקצרה הוא, כי הם שם ס"ג, כי שם ס"ג הוא באימא, והיא מתפשטת שם זה עד שליש העליון, שהוא חזה דת"ת, שהם ששה ספירות ושליש ספירה, שהם כחב"ד ח"ג ושליש ת"ת, הרי הוא שם ס"ג, וכל זה הוא מקום הסיתום. ואחר כך יוצאים החסדים ומתגלים מן היסוד דאימא, מן החזה ולמטה דז"א, והם שני שלישי ת"ת ונה"י דז"א, הרי הם ל"ז, והוא בחי' מלוי שם של ס"ג, המתגלה מן השם דס"ג עצמו, וכללות ס"ג ול"ז, הרי הם ק' ברכות אל ז"א. ואחר כך צריך להמשיכם גם אל המלכות הנקראת אדנ"י, ותכוין לצייר שם זה באופן זה: כי אות א', הוא צורת יו"י. ואות נ', היא צורת, י"ג, כי היו"ד יושבת כעין קוץ על ראש הנו"ן, ונמצא צורת כל השם הזה, הוא בזה האופן: יו"י, ד"י, נ"י, והוא בגימטריא ק'.