תוכן

א) בחירי, רצתה נפשי זה ימים רבים, נכספה וגם כלתה נפשי להשיב לך על שאלתך אשר שאלת מעמדי, כי ידעתיך בשם בחכמה הזאת. והנה באתי במגלת ספר, להודיעך קושט דברי אמת, והנני משיב על אחרון ראשון, ששאלת ממני מענין שבא בתקונים, שהכתובים רומזים לזרועות, והנביאים אל השוקיים. גם האמוראים לזרועות, והתנאים לשוקיים. והיה ראוי להיות בהפך, זכיתי לדרוש שגליתי זה, בפירוש ספרא דצניעותא, אצל דרוש שדרשתי, לכל נתת בן זוג, תבקשהו אצל אחי הרח"ו זלה"ה, ותמצא. ומ"מ להוציאך חלק אי אפשר, ואין בהמ"ד בלא חידוש. ודע והבן, כי הכלה הכלולה נאצלה בין תרין דרועין הנזכר באדרא, ונמצא חו"ב שבה במקום חו"ג שלו, וחו"ג שלה במקום נ"ה שלו, ונ"ה שלה אין להם על מי שיסמוכו, ולפיכך רגליה יורדות מות, ונאחזים בה הקליפות. וגם בראש שיש נצח הוד פנימיים, הנרמזים בעינים, אין לה, ולפיכך צריך ליתן עיניו בכוס של ברכה, להמשיכה לה מזכר העליון, וזהו שאמרו בזוהר משפטים דלית לה עיינין, וממקרה הרגלים ירדה לעינים, כי פסיעה גסה נוטלת ממאור עיניו של אדם אחד מת"ק, כי להם יגיע פגם ברדתה אל הקליפות, כי עץ החיים מהלך ת"ק שנה, שהם חג"ת נ"ה, נכללים כל אחד י"פ, הרי ת"ק. ונוטלת אחד ממאורות גבורה, שהגבורה והוא בסוד ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות, כי נוטלת גבורה אחרונה שבהם, דהא מסטרא דחושך קא אתיא. ובקדושה דבי שמשי, באותו כוס של ברכה, צריך ליתן עיניו בו, ואז מתברכת מתפוחין קדישין, נ"ה, ונקראת חקל תפוחין קדישין, ויש לה ג"כ עינים למעלה, הרומזים לנ"ה פנימיים ורגליה שבים למקום החיים אצל הזכר, וזהו אם תשיב משבת רגליך, אל תקרי אם, אלא אם, אימא תתאה. וזהו שאמר שבת: ש' ב"ת, כי עד הנה השי"ן אצל קו"ף רי"ש, ושק"ר אין לו רגלים, כי נתקצצו רגלי דנח"ש, ולפיכך הוא מבקש עקב וירך יעקב, וברכי דרבנן. ובשבת מתדבקת בירורי קשוט באמת, ולכן "אם "תשיב "משבת רגליך, ר"ת אמ"ת. ואז יש לה רגלים, ומסתלקת מרע, ועולה לטוב. וזהו "משבת "רגליך "עשות, ר"ת מר"ע, ומתדבקת בטוב, בבת, וזהו בת עין, המאירה בשלשה גוונים דעינא, הרומזים לשון כנודע. ורגליה נתקנים, ולפיכך נקראת סעודה זו סעודתא דחקל תפוחין קדישין, והבן הסוד הזה ואל תשכחהו.