תוכן

א) דע, כי בתחלה קודם שנברא העולם, היה כל המציאות מלא מאור האין סוף. וכשעלה ברצונו הפשוט, להאציל הנאצלים, להקרא רחום וחנון, ע"י שיקבלו ברואיו רחמים ממנו, צמצם עצמו והניח מקום פנוי עיגול בשוה, כמו שהוא הרקיע חלול, ובתוך החלל זה ברא עולמות הא"ס, ואחר כך אבי"ע, וכל מה שנפרש בעז"ה. והנה אח"כ האציל מאורו תור החלל הזה, עיגול א' כעין רקיע, והוא ג"כ חלול, ואח"כ בתור זה אחר כמוהו עד"ז בתוך זה, כידוע למבינים וליודעי חן, והיה להם אור פנימי ומקיף, ונשאר מקום פנוי בין האור האין סוף, ובין הכידור הראשון, והבן זה.