תוכן

א) בכניסתו לבה"מ, יכוין כי בינה מדרש לת"ת, שהיא התורה. ונקראת מדרש, גי' תקמ"ד, אחוריים דאהיה דיודי"ן וריבועו, וצ"ל תפלת ר' נחוניא בן הקנה בעת הכניסה, וכן מנהג מורי ז"ל. אך תפלה אחרונה לא שמעתי, ואחריו היה אומר ב"פ, כי ה' יתן חכמה וכו', גל עיני וכו'. כוונת כל העוסק בתורה לשמה, כנזכר בדרז"ל שזוכה לדברים הרבה, הוא באופן זה, כי פירוש לשמה, לשם ה', פי' להמשיך הארה אל הה'. ואמנם ה' זו היא בלאה, כי כבר ידעת כי תורה הוא מיציאת היסוד דאבא כנודע והנה רחל אינה מקבלת רק מיסוד אמא ולא מאבא, לפי שלקח יעקב מאבא, אבל למעלה לא יש יעקב נגד לאה, ולכן כל אותן הארות שהיה ראוי לצאת ליעקב ולא יצאו, לסבת היות כאן למעלה מכוסה יסוד דאבא תוך יסוד דאמא, לכן כולם יוצאים ללאה. וז"ס עסק התורה לשמה, פי': להמשיך מיסוד אבא ללאה, ועי"כ מתמתקות דיניה הגדולים של לאה, כנודע שכלה דינים קשים, ולכן יש כח גדול בה. והנה כל כונה זו הוא, על אות ה', וזהו לשמה: לשם ה', באופן זה, כי הלא אנו צריכין להמשיך אור לכל פרצוף לאה כולו כנגד יסוד החכמה המכוסה, והנה הם בג' בחי': א', בג"ר שלה, וא' בג"א, וא' בג"ת שלה, ואין מציאתם שוה. והנה בג"ר שלה צריך לכוין להמשיך סוד ה' בגי' מלוים שלה, כיצד: ה"י בי' בחכמה. ה"א בא' בבינה. ה"ה בה' בדעת. אח"כ בג' אמצעיות, הוא בסוד ציור, כי ג' ציורים יש בה: ד"י, ד"ו, וו"ו. ד"י בחסד, ד"ו בגבורה, וו"ו בת"ת. ובג"ת הוא בסוד הכאה, כיצד: ה"י פעמים ה"י ביודין בנצח, ה"א פעמים ה"א, בא' בהוד, ה"ה פעמים ה"ה בה' ביסוד, וכל אלו מיסוד דאבא. ואמנם בכל בחי' צריך לשתף הה' בעצמה עמהם, כיצד: ג"ר שהוא ה' בגי' מלוים עולים ל"א, תצרף עמהם ה' עצמה, ויהיה הכל גי' לאה. ובג' אמצעיות שהם בציורים שלה, עולה מ"ב, ועם הה' עצמה מ"ז, גי' הויה ואהיה, וב' בחי' אלו שהם ל"ו מ"ז גי' פ"ג, והוא סוד ב' מלוי דע"ב ס"ג שהוא מ"ו ול"ז. ובג"ת שהם ההכאות, עולים שס"א, ועם פ"ג הנזכר הם גי' מד"ת, והוא סוד לאה, הנעשית מדת כנודע, והנה כשתסיר מד"ת מתורה ישאר קס"ז, והוא שם קס"ז אחוריים דבינה, כנודע כי אחוריים דבינה הם הנכנסים בז"א. ואמנם כאשר יצא אור התורה שהיא מיסוד דאבא ללאה, אז יש הפסק יסוד הבינה בינתיים שהם קס"ז אחוריים דס"ג, כי מתמעט אור החכמה, ואמא לוקחת כמנין קס"ז והשאר ניתנה ללאה.