תוכן

א) כי תשא את ראש בני ישראל, ז"ס חזרת האור למעלה, בסוד השערות. כי הכתר עצמו כלול מי"ס, והנה נודע, שהשערות הם דינים אלו, שחוזרים בסוד אור חוזר. כי כל שאר הספירות כ"ז שהם מתפשטים, הם רחמים יותר. אבל הדינים אם מתפשטים, מתחזק דינם, ולכן חוזרים לעלות ולהתבסם הדין. וכ"ז הוא באור פנימי הנכנס בכתר, והנה הז' מלכין דמיתו, יצאו קודם בסוד דינים האלו, ולפי שלא היה להם שום ביסום, מתו. ואלו שהיה להם ביסום, נתקיימו, ולכן חוזרים ועולים ומתבסמים. והנה השערות הם כמו צנורות, שהאור יוצא מהן, והם ווי"ן, ולכן נקראים בני ישראל נ"ה, שהנה בראש איכא קרומא דאוירא שהוא ת"ת, והוא ו' ואלו עולים ובוקעים הרקיע ההוא, שהוא בחינת ו', ולכן נוטלים הם אותם הבחינות ונעשין ווי"ן, וע"כ נקראו בני ישראל שיוצאין ממנה. והנה כוונת השערות אלו, לכסות עורף ההוא, כדי שלא יסתכלו שם החיצונים, וזש"ה כי תשא את ראש בני ישראל, להעלות השערות למעלה.