תוכן

א) הנה נודע, כי המלכות היא מנורה הטהורה, שהיא אחורי הז"א, וכל עיקר בנינה ותקונה, הוא ע"י אותן החסדים מגולים דנה"י דז"א. והנה בארנו בשער דרושי צלם, איך נופלים ויורדים החסדים במרוצה תוך היסוד, ובכח אותו הכאה, חוזרים לעלות ממטה למעלה. והענין הוא: כי הלא עיקר האור הנוקבא אינו, אלא אור חוזר ממטה למעלה, כי בעת עלייתם ממטה למעלה, אז יוצא הארתם לחוץ מאחורי ז"א מתוך החזה, ונותן אל הנוקבא. ואם לא היה באופן זה, לא היה שום בנין אל הנוקבא כלל. וזהו אמרו כתית למאור. פי': כי זתים הללו, שהם ב' חסדים דנ"ה, הם מתכתשין תחלה ביסוד דז"א, ולכן כתית מסטרא דצדיק כנזכר בזוהר, כי שם נכתשין, בכח של הכאה וירידה, ושם מתפררין לפירורים רבים, ועי"כ יוצא שמן למנורה, שהיא הנוקבא, וז"ש כתית למאור, פי' למאור המנורה. וביאר עוד ואמר, להעלות נר תמיד, פי': כי בנין הנוקבא א"א לעשותו, אלא באור חוזר מתתא לעילא כנזכר, ולכן הוכרח להיות כן. וז"ש להעלות נר, כי המלכות הנקראת נר, תעלה אור ממטה למעלה, וזו להעלות, כי תמיד תעלה אור ממטה למעלה.