תוכן

א) ענין המשכן, ומשכן שילה, ובה"מ. דע, כי במשכן היו זו"נ אב"א בימי חול, וז"ס משכן גי' ת"י, בסוד ב' אחורים דאלהים, שאחוריים עם ה' אותיות אלהים הרי ה"ר, וזהו ויבא הר האלהים חורבה, כי הר הוא מאלהים, ולכן הוא חורבה. להיותו דין ואינו ישוב. וב' ה"ר גי' משכן. ואמנם ב' אחורים דזו"נ, הם ב' הרים כנזכר, הדבוקים זה בזה, ולכן היה המשכן במדבר, במקום חורבה, שהוא בסוד אחוריים, כי משכן גי' ב' הרים. והנה בהיותם אב"א, אז הם הכל דינים בבחינת אלקים. אך במשכן שילה, אז חזרו פב"פ, מדת רחל לבד, שהיא מחזה ולמטה, ולכן היה בית בנוי בכתלים. ונלע"ד, כי אחר התפלה היו חוזרים אב"א, ולכן עדיין נקרא משכן, וזהו שילה גי' משה. כי ש' הוא אלהים דיודי"ן, לרמוז כי תחלה היתה אחוריים דאלהים, ועתה הם פב"פ דאלהים עליונים, שהוא במלוי יודי"ן. ומ"ה הוא שם מ"ה דאלפין, כי עתה ז"א אינו בבחינת אלהים, רק שם הויה דמ"ה, וגם שהוא דרך הפנים. אך במקדש, אז היו שוים זו"נ בקומתם, והיא עולה אפילו כנגד מדת לאה, ולכן מקדש גי' מדת, כאשר הודעתיך בסוד ומדת ימי מה היא, כי לאה נקראת מדת. וז"ס משארז"ל כי בימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא, שגדל כל אורך ז"א, ולכן עשה שלמה י"ד ימים שמחה, מחולקים ז' וז', נגד רחל ונגד לאה.