תוכן

א) מ"כ בדברי החברים ענין ע"ז, הנה כח ע"ז במקום שאין בו חיות כלל, כי אע"פ שנפלו רפ"ח נצוצין בעמקי הקליפה, בבחי' הע"ז אין שם כלל מן הניצוצות לחיות, וע"כ נקרא זבחי מתים, וע"כ נקרא צואה. כי הנה מאכל אדם, כל מה שהוא אוכל, יש בו חיות עליון, ולפי שהאדם בגופו הוא גשם, גם המאכל הוא גשמי, ואחר שניזון הגוף מן החיות שבו, המותר שלא נשאר בו שום חיות כלל יוצא לחוץ. ולכן אוכלי המן, לא היו מוציאים כלל רעי, כי כל המן היה אוכל בלי פסולת. אבל שאר המאכלים, אחר שנברר חיות לזון את האדם, יוצא הפסולת לחוץ בלי שום חיות. וכן הענין בעצמו בע"ז, שאין שם חיות כלל, ולכן המודה בע"ז, כאילו כופר בכל התורה, כי זאת הטומאה היותר חזקה וקשה, בלי שום קדושה מעורב בתוכו.